מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתא שלי הוא מרים, על שם אחותו של אביה אשר נספתה בשואה.

בצבא ניתן לה הכינוי מירי, כינוי שנשאר לה עד היום. שם משפחתה כיום הוא פלג, שם שאינו מקורי (לשעבר פוסקלינסקי). שם המשפחה שונה ע"י בעלה עוד בצעירותו, מכיוון שנדרש ממנו לעברת את השם אם רצה לעבוד במשרד הביטחון. סבתא הייתה שמחה מהשינוי, מכיוון שלא רצתה שם משפחה כל כך ארוך. שם משפחתה לפני הנישואים היה פסטרנק, שם בעל משמעות לא ידועה.

היא נולדה בישראל וחיה כל חייה בחיפה. כשהייתה צעירה גרה בחליסה, רחוב קיבוץ גלויות. זכור לה שביום העצמאות היה מפגן צבאי והם היו עולים על גג הבית כדי להשקיף על המפגן. היא גרה בבית של ארבעה חדרים גדולים, עשוי אבן ירושלמית, בעל חדר רחצה עם אמבטיה (דבר נדיר בימים ההם) ובו גרו ארבעה מבוגרים ושבעה ילדים, שהם אחיה, הוריה ומשפחתה של אחותה של אמא של סבתא. הם גרו ביחד כ-5 שנים. הייתה להם חצר רחבה ששימשה מקום משחק (בנוסף לגג). מעבר לכביש הייתה חנות מכולת.

בילדותה היא אספה מפיות נייר ופרחים מיובשים. הם גם שיחקו במגוון רחב של משחקים, כגון: תופסת, אבן נייר ומספריים, חמש אבנים ותוקע. היא זוכרת גם את החגים, שהיו מושקעים מאוד ונחגגו לפי כל הכללים של משפחה דתית. שני החגים האהובים עליה היו שבועות וסוכות, מכיוון שבשבועות היו נוהגים לקשט את הבית בפרחי בר ובסוכות היו מכינים לבדם את הקישוטים לסוכה.

כל זה השתנה כשכמה חודשים לפני שסבתא הייתה בת 12 אביה ירד מנכסיו, בעקבות זה שהרשה לאנשים לרשום בקצביה שלו, כך שיוכלו לקנות אוכל ולשלם לו מאוחר יותר, כשיהיה להם כסף לשלם עליו. הבעיה הייתה, שהוא לא רצה לגבות מהם כסף לאחר מכן. לפני שירד מנכסיו היה קצב בעל קצביה משלו (עצמאי). הם הורגלו לעוזרות בכל תחום בבית (מבשלת, מגהצת, טבחית…), ולאחר שאביה ירד מנכסיו הם נאלצו לוותר על העזרה בתשלום ולהתחיל לקחת אחריות בבית. זה ביגר אותה מאוד וגרם לה לראות את העולם בעיניים אחרות.

המשפחה שלה הייתה משפחה מקסימה, עם ערכים גבוהים, מלאה נתינה לזולת. הוריה היו אנשים טובים ונדיבים. היו לה שתי אחיות ואח שנולד רק כשהייתה בת שש. הייתה התרגשות גדולה, מכיוון שאחרי שלוש בנות נולד בן. סבתא תרמה לגידולו, דבר שהעניק לה יותר אחריות.

המקצוע הראשון שלה היה מנהלת חשבונות בחברת אוטו קרס, שבה מכרו בזמנו מכוניות לצבא. היא למדה אותו בארץ ובחרה אותו מכיוון שהיא אהבה מתמטיקה, אחותה עבדה בזה וזה היה מקצוע שהיא יכלה ללמוד מבחינה כלכלית. היא עסקה במקצוע זה כ-34 שנים והוא לא מלווה אותה לאחר הפרישה.

היא התחתנה בתאריך 27.2.1973. את בעלה, סבא שלי, הכירה לה חברת ילדות שסבא היה חבר ילדות של בעלה. חתונה נערכה בחודש פברואר, נשלחו הזמנות והם לא ציפו שיגיעו כל כך הרבה אנשים למרות שהיה חורף. היה קצת צפוף אבל חם ושמח.

הילדה הבכורה, שרון (אמא שלי), נולדה בתאריך 1975. אחריה נולדה עוד שני ילדים, חגית ואביב. שרון ידעה לדבר שוטף כבר בגיל שנה וחצי וידעה מילים וביטויים גם בשפה גבוהה. כשסבתא הייתה לוקחת אותה לסידורים כולם היו מתפעלים ממנה וסבתא הייתה מקבלת התייחסות מיוחדת.

הזוית האישית

הילה קידר: נהנתי מאוד בכתיבת הסיפור ולמדתי דברים חדשים שלא ידעתי על סבתא ועל איך הייתה הארץ כשהיא הייתה צעירה.