מאגר סיפורי מורשת

שמי לודמילה, נולדתי בעיר חרקוב שבאוקראינה בשנת 1958. להוריי קראו קלרה ולאוניד, ולאחותי ג'נה.

מבחינת עיסוקים, אימא הייתה כלכלנית ואבא היה טכנאי. גרתי בבית עם חמש קומות, מסביב לביתי היו הרבה בתי ספר וגנים, גדלו הרבה עצי פרי ותמיד היינו אני וחבריי בסתיו אוספים את הפירות מן העצים וישר אוכלים אותם, וזה היה ממש מהנה וכיף. היו לנו בדירה רק שני חדרים והיינו חמש אנשים בבית. בישלנו במטבח, התקלחנו וכבסנו באמבטיה, שיחקנו איפה שאנחנו היינו תמיד ישנים.

בשכונה תמיד היו ילדים לשחק איתם, תמיד התאספנו ליד הבית ושיחקנו כדורעף וכל מיני משחקים אחרים, לדוגמא – היינו תופרים צעצועים ודמויות מאגדות והראינו מופעים ליד הבית. לא היה לנו ים, אבל היו שני נהרות: חרקוב ולופן. כל קיץ כשהיה חופש היינו עם ההורים והחברים נחים ומשחקים שם. למדתי בבית ספר מספר 49, באותו הזמן באוקראינה לבית הספר לא היה שם אלא היה לו מספר. לבשנו תלבושת אחידה תמיד, לבנות היה צריך סינרים שחורים ושמלות כחולות, ולבנים היה צריך ז"קט ומכנסיים כחולים ובנוסף חולצה לבנה או כחולה. יחסינו עם המורים בבית הספר היו שונים, המורים שהתייחסו אלינו בכבוד – התייחסנו אליהם בדיוק ככה, אבל המורים שלא היו מכבדים אותנו – לא אהבנו אותם. אם היינו מדברים באמצע השיעור המורים הוציאו אותנו מחוץ לדלת של הכיתה וקוראים להורים לבוא לבית הספר. אפילו הייתה לנו מורה באוקראינית שהייתה נותנת מכה עם הסרגל למי שהיה מפריע, ולמי שהיו ציונים גרועים היו משאירים אותו לשנה שנייה עד שזה השתפר. הלכתי לחוג מוסיקה וניגנתי על פסנתר. בנוסף הייתי חלק ממקהלת בית הספר.

הייתי גם רוצה לספר קצת על שנות ה-20 שלי. בשנות ה-20 כשהייתי נערה קצת יותר גדולה מהגיל שלכם, ממש אהבתי לשמוע מוזיקה קלאסית, וללכת למסיבות. שמענו את המוזיקה בצלחות מוזיקה (תקליט) ואז כמה שנים אחרי זה שמענו בקלטת מוזיקה. בסוף שנות ה-90 התחלנו לשמוע עם דיסקים. ממש אהבנו ללכת לכל מיני תיאטרונים, מי שהיה גר בעיר גדולה היה הולך לתיאטרון, ומי שהיה גר בעיר קטנה בלי תיאטרונים ראה את המופע בטלוויזיה. בניגוד אלי, שאהבתי מוזיקה קלאסית, כל הילדים האחרים שהיו בגילי אהבו את ולדימיר ויסוצקי, הרביעייה מליוורפול (הביטלס) ובוני אם.

כשהתבגרנו התחלנו להכיר את בני הזוג שלנו, הכרנו אותם בצורות די מוזרות ושונות. אני למשל הכרתי את הבן זוג שלי בחתונה של חברה שלי. גם לחיזור היו צורות שונות, הגבר יכל להזמין את הבחורה ברוב הפעמים לסרט, בית קפה וגם הרבה פעמים הלכו לתאטרון. בני הזוג לא נהגו להתנשק ואפילו להתחבק, כי כולם הסתכלו על זה כאילו שזה "מגעיל".

העלייה לארץ

עליתי לישראל בשנת 1999 בגלל שהיה קושי במציאת עבודות. שנות ה-90 היו השנים הכי קשות לאוקראינה, לא נתנו משכורות על עבודה ויותר משנתיים לא יכולנו לשלם על הדירה, חשמל ומים. הגענו באוטובוס מחרקוב עד אודסה, חיינו שם שלושה ימים בצימר ליד הים השחור. הסוכנות הישראלית סיפקה לנו ספינה שעלייה שטנו במשך שלושה ימים עד שהגענו אל העיר חיפה. ביום השמיני לאחר שהגענו לישראל אל העיר נתניה, כבר התחלנו לעבוד וללמוד את השפה באולפן ערב, אבל היה ממש קשה. בסופו של דבר למדנו את השפה בעזרת עבודתנו, בכך שדיברנו עם העובדים שדוברים עברית.

הזוית האישית

שון: היה לי ממש מעניין לשמוע את הסיפור של סבתי ולבלות איתה קצת יותר זמן מהרגיל.

סבתא לודמילה: היה לי ממש כיף ומעניין לעבוד עם הנכד שלי שון.