מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתי

לשמה של סבתי יש סיפור מיוחד, במקור, הוריה רצו לקרוא לה על שם סבא שלה ז"ל, יעקב. הם רצו לקרוא לה יעקבה אבל החליטו שזה שם לא יפה אז כדי לכבד את סבה, החליטו לקרוא לה בשם שמתחיל באות י', לאחר מכן חשבו לקרוא לה יעל אך בת דודתה כבר נקראה יעל, לאחר חשיבה רבה מצאו את השם יהודית.

ביתה בילדות לא היה גדול, הם גרו ארבע נפשות בחדר אחד. כל כך קטן שאפילו למיטות בקושי היה להם מקום. אחיה של סבתי, ישן כאשר חצי מיטה מתחת לכיור הבית, וסבתי, ישנה במטבח עד גיל 10 בלול תינוקות. להוריה של סבתי היו מיטות אחת מעל השנייה. כך שביום לקחו את המיטה של סבתי ושמו אותה מעל הארון, את המיטה של אחיה קיפלו והפכו לכורסא, ואת המיטות של הוריה שמו אחת מתחת לשנייה, אחרת לא היה מקום בחדר.

בילדותה של סבתי, היא שיחקה הרבה עם חבריה בשכונה. משחקים שונים כמו מחבואים, תופסת ומשחקי כדור שונים.

ביום אחד, כך סבתי מספרת, התלמידים בבית הספר שלה יצאו סתם לעוד הפסקה רגילה, לשחק בחוץ, אך לא האמינו למראה עיניהם כאשר נגלתה לפניהם שכבה עבה של שלג, התלמידים לא הבינו איך זה קרה, זה היה יוצא דופן במיוחד, זאת הייתה הפעם הראשונה שסבתי ראתה שלג, בכיתה ג'. המורים שלחו אותם הביתה לפני שלא יהיה אפשר ללכת בשלג. בבגרותם, כבר עשו סקי על השלג ונהנו ממנו בכל יום ויום, וראו אותו בדרך שונה לגמרי.

סבתא שלי הייתה גם ספורטאית בילדותה, היא הייתה גמישה מאוד, ידעה לעשות שפגאט ותרגילים אתלטיים רבים אחרים, היא אפילו השתתפה באירוע הפתיחה של המכבייה.

בכיתה ד' הייתה בחוג דרמה, שבו המורה סיפרה להם סיפורים וסיטואציות, ולאחר מכן, חילקה לקבוצות והילדים הפיקו הצגות קצרות על פי הסיפור והציגו אותם בפני ילדי שאר הקבוצות.

תקופת הבגרות ותנועות נוער

סבתא שלי אהבה מאוד לרקום, מה שיכלה, מפות, שמות על בגדים ועוד. בתנועת הנוער שבה הייתה בתקופת הנוער, היו בימי שישי ריקודים ושירה בציבור של כל השבט.

שירות צבאי ועיסוק

סבתא שלי שירתה בצבא כמורה חיילת בצפת ולימדה טבע מכיתה ב' עד כיתה ח'. בהמשך היא גם עבדה כמורה בבית ספר ואהבה את העבודה הזאת ואת תלמידיה מאוד.

היכרות ונישואים

ערב אחד, סבתי הלכה לבלות במועדון כמו שנהגה לעשות במוצאי שבת, היא ישבה בצד קצת ורקדה מדי פעם, ופתאום ניגש אליה אדם שלא הכירה, זה היה סבי, אורי. הם הביטו זה בזה ומאז דיברו והתקרבו אחד לשני והפכו לבני זוג, הם נישאו זה לזה לאחר שלושה חודשים.

אצלם, כל לידה הייתה חגיגה, קודם הגיע דודי ואז דודתי, לאחר מכן, אחרונת הילדים, אימי. שלושת האחים נהנו כל יום ולא התביישו לעשות שטויות ולהצטלם כל הזמן כשהייתה להם אפשרות.

יציאה לגמלאות ותקופת הקורונה

כשיצאה לגמלאות בגיל 62, היא התנדבה בכל מיני מקומות, חנות יד שנייה למען אנשים נזקקים שחסרים להם דברים ולא יכולים לקנות את הפריטים החשובים ליומיום. היא התנדבה לעזור לתלמידים שהיו להם קשיים בלימודים והתנדבה במגן דוד אדום (ואפילו למדה לנהוג באמבולנס!).

היה לה קשה מאוד בתקופת הקורונה, לא לראות את המשפחה ואת החברים ולהתנתק פתאום מכולם. לא פשוט להיות פתאום לבד, לא לפגוש אנשים שחשובים לך ולדבר רק מהטלפון, שהיה קשה מאוד ללמוד לתפעל.

הזוית האישית

הנכדה קשת: "היה נפלא לעבוד ביחד, גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי על החיים של סבתי והיא גילתה על החיים שלי! התקרבנו יותר ובילינו זמן איכות רב ביחד."