מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה כהן. נולדתי באפגניסטן בשנת 1948, בעיר הרט, להוריי אשר וזילפה.

העלייה לישראל

כשהייתי קטנה אני ומשפחתי גרנו באפגניסטן, בשנת 1953 עברנו מאפגניסטן לאיראן, לעיר טהראן וגרנו שם כמה חודשים, עוד לא הספקנו להתמקם כמו שצריך, וכבר היינו צריכים לעבור לטורקיה. לפי סיפורים ששמעתי נסענו המון זמן ברכבות עד שהגענו. גם שם לא היינו הרבה זמן, לאחר שלושה חודשים עלינו על אונייה שלקחה אותנו אל ארץ הקודש, ישראל. הגענו לחיפה ושם גרנו כמה חודשים בפחונים.

התקופה הזו הייתה מאוד מבולבלת בשבילי, עברנו כל הזמן ממקום למקום ולא היתה לי מסגרת מסודרת, פשוט הייתי עם משפחתי. היה לנו נורא קשה לגור כל המשפחה בצפיפות, אז החלטנו שוב לקחת את חפצנו ולעבור למקום מסודר יותר בבית יותר גדול בעפולה עילית. גרנו שם שנה וניסינו להתמצא כאן בארץ ישראל. לאחר תקופה ארוכה של מעברים בלבול וחוסר ידע, המשפחה שלי החליטה לעבור בפעם האחרונה לתל אביב לשכונת שפירא. באותה תקופה התחילו חיי באמת, כבר התחלתי ללמוד בבית ספר והיו לי חברים, נהניתי מיציבות יחסית.

ילדותי

כשהגעתי לבית הספר החדש בתל אביב הייתי קצת מבוהלת, אני ממש זוכרת את היום הראשון בבית הספר: כל השכבות התכנסו באולם גדול שהיה בבית הספר וחגגנו את היום הראשון ללימודים. אני ואחי היינו יחד בכיתה, עזרנו אחד לשני להתאקלם כי עוד לא היו לנו חברים, לאט לאט הכרנו חברים ותלמידים. היה לי קצת קשה אבל ידעתי שאם לא אנסה יהיה לי יותר קשה. אחרי תקופה במהלכה הייתי בבית הספר כבר היו לי את החברים שלי, הרגשתי שייכת ובטוחה בזכותם, כל אחר  הצהרים היינו יורדים למטה ויושבים יחד בכיף.

הכרות, נשואים, ובניית המשפחה

את בעלי יוסף (יוסי) ז"ל הכרתי כשהייתי נערה. הוזמנתי למסיבה במתנס השכונתי, שם פגשתי בחור נחמד. באותו זמן לא ידעתי שהוא זה שיהיה בעלי לעתיד, דיברנו קצת מצאנו חן אחד בעיני השני והתחלנו לצאת. כעבור תקופה החלטנו להתחתן ולהקים יחד משפחה, נולדו לנו שני ילדים:  שושי בתי הבכורה ואלון בני הצעיר.

יציאה לגמלאות

רוב חיי לא עבדתי, היתי עסוקה בטיפול הילדים ובעלי עבד ופירנס את המשפחה. לפני ארבע שנים בעלי היקר יוסי נפטר, זו היתה תקופה כואבת ומורכבת מאוד עבורי. בזכות ילדיי ונכדיי הצלחתי להתרומם, להתחזק ולחזור לשגרה.

כיום יש לי שני ילדים, שלושה נכדים וזיכרון חיים מדהים מבעלי שנפטר. אני מתגוררת בחולון בדירה שכורה עד שיגמרו השיפוצים בבית הקבע שלי שבו גרתי מאז שהקמתי את משפחתי.

הזוית האישית

סבתא חנה: בתור סבתא היה לי מאוד מרגש לשתף את סיפור חיי, נהניתי מאוד להיזכר בתקופות ישנות כשהייתי צעירה ולהעביר את הסיפור לנכדה שלי.

הנכדה ליאן: כנכדה נהניתי לשמוע את הסיפור של סבתא והתרגשתי מאוד לכתוב אותו, היה לי מדהים לדבר עם סבתא שלי ולהקשיב לסיפורים שלה.