מאגר סיפורי מורשת

שמי שחר אשד, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, בני בן שימול. סבתי, בני נולדה בברזיל, בשנת 1950, לבית משפחת ווינר. היא עלתה לישראל בשנת 1970, כשהייתה בת עשרים.

סבתא בני מספרת:

שלום, קוראים לי בני ורציתי לספר לכם את הסיפור שלי.

ההורים של אימא שלי הגיעו מגרמניה לברזיל בשנת 1920. הם היגיעו בהפלגה באונייה לברזיל וגרו בריו דה ז'ניירו, השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלנטי. לאחר שנה אימא שלי נולדה וקראו לה בשם נאיר. היו לה עוד שני אחים בן ובת שיותר קטנים ממנה. לבן קראו נתן ולבת קראו מרים. בגיל 18 עם סיום לימודיה בתיכון, אימא שלי המשיכה לימודיה והתמחתה בלימוד שפות באוניברסיטה: באנגלית, צרפתית וגרמנית. היא עבדה בחברה של צוות רפואי בתור מתרגמת ספרים מפורטוגזית לאנגלית, צרפתית וגרמנית.

הילדות שלי

אימא שלי התחתנה עם אבא שלי שקראו לו אברהם. בשנת 1943 הם ילדו את אחותי ושמה רוזי. אחרי שבע שנים אני נולדתי ואחריי עוד ארבעה אחים: בת אחת ושלושה בנים (בסך הכל שלושה בנים ושלוש בנות). למדתי בברזיל בבית הספר היהודי "מכבים" עד לכיתה ו'. בית הספר היה נמצא לא רחוק מביתי.

הזוגיות שלי

בגיל עשרים עשיתי עלייה לארץ ישראל, זאת בעקבות הציונות והחלום של המשפחה לחיות בישראל.בארץ, הכרתי חברים חדשים ובתוכם גם את בעלי הראשון, ששמו דוד אשד. הוא שירת בצבא בדרגת "רב סרן" ולאחר מכן עבד כמנהל הובלות של חברת הנסיעות דן. התחתנו כשהייתי בת 27  ואחרי ארבע שנים ילדתי את בני הבכור זיו. כשזיו היה בגיל ארבע וחצי בעלי דוד נפטר ממחלה קשה. היה נורא קשה, עברנו תקופה לא קלה, אבל הצלחתי להתגבר ולהמשיך הלאה, מכיוון שלא רציתי שבני הקטן יראה אותי בוכה.

כשזיו היה בגיל חמש וחצי הכרתי את בעלי השני ושמו עמרם בן שימול. הוא למד מכונאות רכב. אחר כך הוא למד בטכניון הנדסת חשמל. לאחר מכן הוא עבד בחברת "גיבור סברינה" כמהנדס חשמל. כיום כבר בפנסיה ועובד כיועץ במכון לטיהור מים בהוד השרון. הוא מילא תפקיד חשוב בגידולו של בני, זיו. כשהתחתנתי עם עמרם, הייתי כבר בגיל 37 וביחד הבאנו  את ילדתנו לעולם – ושמה שי-לי. היא הפכה לגמרי לאחות של זיו והם מאוד אהבו זה את זה. היינו משפחה מאוד מאושרת ועם המון שמחת חיים.

עבודה והוקרה

עבדתי המון שנים בחברת "גיבור סברינה", בהתחלה בתור עובדת רגילה ובמשך השנים עברתי קורסים שונים וכך התקדמתי בתפקידים שונים. בסוף לפני יציאתי לפנסיה, עבדתי במחלקה לתכנון וייצור. העריכו אותי מאוד במקום עבודתי.

במקום עבודתי בחברת "גיבור סברינה"

בשנת 1985 בפעם הראשונה קיבלתי עובדת מצטיינת של החברה, ובשנת 1990, בפעם השנייה קיבלתי עובדת מצטיינת של כפר סבא בתחום הטקסטיל. בשנת 1994 בפעם השלישית, קיבלתי עובדת מצטיינת של המדינה (מקום ראשון אצל הנשיא ויצמן).

מקבלת את פרס העובדת המצטיינת מדי הנשיא עזר ויצמן

סבתא בני מספרת על השרשרת שעוברת מדור לדור

הזוית האישית

שחר: היה לי מאוד כייף לגלות דברים שלא ידעתי על סבתא.

סבתא בני: נהניתי מכל רגע עם הנכדה שלי ובמיוחד לספר את הסיפור שלי.