מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי נוגה גבריאלי, אני משתתפת השנה בתכנית קשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את ספורה של סבתא היקרה שלי, אורנה טל או בשם נעוריה – אורנה יצחק.

רקע משפחתי

סבתא אורנה נולדה בתאריך 1.6.1959 בבית חולים "ביקור חולים", בת שנייה מתוך חמישה ילדים. קראו לה אורנה על שם בית קולנוע שהיה בזמנו ששמו היה 'אורנה'. הוריה נולדו בעיראק, שם אבא שלה הוא כדורי ושם האימא: סגולה. שניהם נפטרו, את סבתא סגולה זכיתי להכיר, היא נפטרה לפני שנה, היא הייתה סבתא רבתא מקסימה ואישה אצילית. כשסבתא רבתא סגולה עלתה לארץ מעיראק, היא הייתה בת 24 וכדורי עלה לארץ בגיל 25. הם הגיעו לקיבוץ, הם היו בפלמ"ח ועזרו לבנות את המדינה.

סבתא שלי הייתה יותר מחוברת לאימא שלה. מכיוון שהיא הייתה איתה יותר זמן, היא עזרה לה ודאגה לה כי באותה תקופה היא לא עבדה והייתה כל היום בבית ואבא פחות.

חפץ שעובר מדור לדור

יש לנו סיר של סבתא רבתא סגולה, אימא של סבתא אורנה, שעובר מדור לדור ,זה סיר של "טבית" (אורז אדום עם עופות). זה סיר מאוד ישן, "של פעם", הוא גדול מאוד.

ילדות

סבתא שלי גדלה ברוממה עם עוד  ארבעה אחים, היא מספרת: "גדלנו בחדר אחד כל הילדים וההורים, אחיי ואני ישנו ראש וזנב, היו שירותים משותפים לכל הבניין יחד. בחדר היו רק מיטות, אם הייתי צריכה לשירותים הייתי יוצאת תחת כיפת השמיים. לא היו מקלחות. היינו מתקלחים עם דלי וכוס. לא היינו מתקלחים הרבה בחורף. היו גם צדדים כיפיים באותה תקופה, גדלנו כל הילדים של השכונה יחד, כל הזמן היינו בחוץ משחקים בחבל, גומי, שבע על הקיר, קלאס ועוד…

עד היום יש לי חברה אחת מאותה תקופה שאנחנו בקשר. למדתי בבית ספר למל, היום הוא כבר סגור. בית הספר היה קרוב לבית והייתי הולכת ללימודים ברגל.

בגרות

סבתא למדה בתיכון סליגרבג, התיכון נחשב מאוד טוב וברמה גבוהה. היא למדה קצרנות ולימים היתה קצרנית של הרמטכ"ל בצבא. היא התחילה לעבוד בגיל מוקדם בגלל המצב בבית, היא עבדה בחנות נעליים ברחוב יפו, כל יום אחרי הלימודים היא יצאה לשם לעבוד וכך עזרה להוריה בתשלומי הבית השוטפים. לא היה לה הרבה זמן, אם בכלל, למפגשים חברתיים: אם לא היא למדה או עבדה אז היא עזרה בבית לאמא שלה.

שירות צבאי

סבתא אורנה שירתה במשך שנתיים בצה"ל, היא הייתה קצרנית, היא מאוד אהבה את השירות, פעם בשבוע היא יצאה לבית, היא שירתה בתל אביב.

בקבוצה של הקצרניות היו עשר בנות והן היו כל הזמן יחד, לילות וימים. לפעמים אם היה זמן הם היו יוצאות לבלות בתל אביב. לילות שלמים הן היו יושבות לעבוד. במסגרת השירות היא הכירה את כל האלופים בזמנו. לאחר שנתיים היא זומנה לקורס קצינים, אך בן הזוג שלה נלחץ ולבסוף היא עזבה את הצבא והתחתנה.

משפחה

את בעלה לשעבר הכירה סבתא בשכונה, הוא בן גילה, הוא היה משחק כדורגל וליד המגרש הייתה תחנת אוטובוס, שם הוא ראה אותה לראשונה והתחיל איתה. לאחר שש שנים התחתנו ברבנות ועברו לגור בשכירות בעיר גנים בירושלים. לאחר שנה וחצי נולדה הבת הבכורה שלה, מירב. לאחר שנתיים הם עברו למעלה אדומים, שם נולדו להם עוד שתי בנות מדהימות. היה להם בית גדול ויפה ברחוב הנחלים, נחל תור.

בגיל 31 הם התגרשו וסבתא עברה עם שלושת בנותיה לאשדוד. שם גרו במשך עשר שנים, לאחריהן הן חזרו למעלה אדומים, כי כל משפחתה הייתה שם והם רצו להיות לידם. בגיל 40 רכשה סבתא בית בפעם הראשונה וזה היה אחד הצעדים המרגשים בחייה.

היום יש לה 13 נכדים מקסימים שהם כל עולמה, אנחנו נוהגים לחגוג כל יום הולדת יחד וכל חג יחד וזה האושר הגדול בחייה.

עיסוק והתנדבות

סבתא עבדה 43 שנה בבנק הפועלים, מהשחרור מצה"ל ועד היום. היום היא בת 63 ועובדת במשרה מלאה מרצון. היא מתכוונת להמשיך כל עוד היא יכולה.

בנוסף היא מתנדבת במשטרת מעלה אדומים פעם בשבוע זה מאוד מוסיף לחיי היום יום שלה. המון המון שנים היא רצתה להתנדב וזה הגשמת חלום מבחינתה. יש לה עוד הרבה חלומות ושאיפות והיא מתכוונת להגשים את כולם.

מסר לדור הצעיר

המסר של סבתא אורנה לנכדים ולילדיה הוא, שאם יש לך חלום ורצון להגיע ליעדים והישגים, אין דבר העומד בפני הרצון. מגיל צעיר היא חוזרת ואומרת לנו את הפתגם: "יגעת ומצאת תאמין, יגעת ולא מצאת – אל תאמין". תמיד תאמינו ותעריכו את עצמכם וככה תחוו הרבה הצלחות בחיים.

הזוית האישית

סבתא: אני רוצה שנוגה תדע שהשמיים הם הגבול. היה כיף לעבוד עם הנכדה המדהימה שלי, נזכרתי בהרבה ארועים מהעבר והתהליך עשה לי הרגשה טובה שאני מעבירה הכל לדור הבא, כך שזה לא ישכח. אני מקווה שנוגה תעביר לילידיה הלאה את סיפור עברי ועבר משפחתי.

נוגה: אני מרגישה שאני מכירה את סבתא יותר עכשיו. שמחתי לשמוע את סיפור חייה והיה לי מאוד מרגש וחוויתי.