מאגר סיפורי מורשת

שמי תיאודור סקפקוב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתא שלי, גאלינה סקפקוב.

סבתא שלי, גאלינה פיאטרובה, נולדה ב- 12 לפברואר 1954 בסנקט פטרבורג, לנינגראד לשעבר, רוסיה. בת לאימא מרגריטה ואבא יאבגני. היא נולדה למשפחה לא עשירה, אבא היה מהנדס במפעל לאוניות ואימא רופאה, סבתא שלי היא הילד הראשון במשפחה, שש שנים אחריה נולד אחיה בוריס.

קראו לסבתא שלי בשם גאלינה/גאליה כי היא נולדה עם שיער שחור וכנראה זה הזכיר להוריה בציפור בשם גאלקה, גאלקה נראית כמו עורב רק קטן יותר, אבל גם בצבע שחור, אז לפי הצבעים המשותפים לציפור ולשיער של סבתא קראו לה בשם זה.

עד גיל שלוש גרה בחדר אחד עם אימא, אבא, סבתא, סבא ודודה. זה היה נפוץ באותו הזמן לגור משפחה שלמה בחדר, זה נקרא "קאמונאלניה קברטירה". בבית היו חמש קומות ובכל קומה היית דירה אחת עם ארבע חדרים, כמעט בכל חדר משפחה מורחבת, כולם היו צריכים לשתף מטבח אחד ושירותים – כל זה לעשרים וחמש איש.

עד גיל שש גרה בעוד דירה מסוג מגורים דומה, עד גיל תשע, ואז עוד פעם עברה לעוד דירה מסוג מגורים זה, לשנה בלבד, זה מראה לנו עד כמה סוג דיור כזה היה נפוץ. בדירה הזאת היה שתי בנות עם שם כמו של סבתא שלי, שלושתן למדו באותו בית ספר.

סבתא שלי למדה בבית ספר מספר 369, ברוסיה בתי הספר היו ממוספרים, לא היו לבתי הספר שמות, רק למכונים ובתי לימוד ברמה גבוהה. היא למדה בו שמונה שנים, השיעורים האהובים עליה היו מתמטיקה והשיעור הכי שנוא עליה היה היסטוריה. אחר כך הלכה ל"לאטי", המכון האלקטרו טכני בלנינגרד, בו היא למדה עוד חמש וחצי שנה הנדסת רדיו אוניות. שם היא גם פגשה את סבא שלי, ניקולאי סרבריאקוב, שלמד גם הנדסת רדיו אוניות. הם נהיו חברים טובים בשנת 1971, התחתנו אחרי שבע שנים של חברות בשנת 1978, חמישה חודשים אחרי החתונה נולדה אמי, יוליה סרבריאקובה, וארבע שנים אחריה דודה שלי, לנה סרבריאקובה.

עד 1980 סבתא גרה ביחד עם ההורים, כי לא היה עוד איפה לגור. באותה השנה היא קנתה דירה בת שלושה חדרים, ובשנת 1981 היא וסבא שלי עברו לשם, לפני שעליתי לארץ גרתי שם.

סבתא מספרת על העבודות בהן עבדה: "העבודה הראשונה שלי הייתה מהנדסת במכון "גראניט" בלנינגרד, סך הכל עבודות היו לי שלוש. העבודה השנייה הייתה חוקרת ב"לנינץ" ואז עבדתי ב"אטס" בזמן שיוליה, אימא שלך, הייתה בכיתה א'. לא היה לי נוח לעבוד ב"לנינץ" כי זה היה רחוק מהבית ולא היה לי נוח לאסוף את יוליה מהבית ספר, ו"אטס" היה קרוב לבית הספר של אימא שלך, אז עבדתי שם שנה עד שיוליה עברה לכיתה ב' ורשמתי אותה בצהרון, וחזרתי לעבוד ב"לנינץ" עד הפנסיה."

לגבי עלייה לארץ, היא הייתה פה כמה פעמים, לפעמים כדי לבקר ופעם אחת בשביל לשמור עלי כי ההורים שלי טסו לחו"ל, היא חושבת שעלייה תהיה פחות אפשרית כי אימא שלה, סבתא רבתא שלי, מרגריטה פיאטרובה, עדיין חיה, היא בת 94 ואין מי שישמור עליה חוץ מסבתא שלי. שאלתי אותה ומה יקרה אם סבתא רבתא שלי תמות, היא אמרה שהיא אולי תעבור, היא אומרת שהיא כן רוצה אבל גם באותה מידה לא רוצה לעזוב את רוסיה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר עירוני משה שרת, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה מאיה זכאי.