מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאל טמניו, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומביאה את סיפורה של משפחתי.

אימא שלי נולדה בתאריך 1957, שמה הוא זיוה איניאמסה, הוריה הם איניאמסה ביאדגלי וקסייה הליו. אימא שלי נולדה וגדלה באתיופיה בכפר מאורי. איניאמסה ביאדגלי הוא אבא של אמי, הוא נפטר כשהיה רק בן 35 ואמי הייתה בת 6. היא לא הספיקה להכיר אותו, אבל במהלך כל הילדות שלה המון אנשים שהכירו את אבא שלה מדברים עליו ועדיין ממשיכים לדבר על הבן אדם שהוא היה. מספרים ומזכירים תמיד שהוא היה בן אדם מיוחד וטוב, הוא היה בן אדם מאושר ודאג לכולם. בנוסף אבא שלה עבד בחקלאות בכפר, ובנוסף עבד גם בסריגה והוא אהב מאוד לסרוג. הוא היה נחשב לבן אדם עשיר בכפר ואהב מאוד לעזור לכולם וכולם אהבו אותו. הסיבה שנפטר הייתה ממחלת הכלבת. קסייה אימא של אמי נשארה עם שלושה ילדים לבד והתקשה לגדל את הילדים.

סבא של אמי מצד האב גידל את אמי. אימא שלי לא גדלה עם שני האחים שלה, היא הרגישה המון געגועים לאחים ולאמה, אבל היה לה כיף לגדול אצל סבא שלה ועם הדודים והדודות. יש לה משם המון זיכרונות טובים למרות שגדלה אצל סבא שלה. אימא שלי מספרת שסבא שלה היה בן אדם חשוב בחייה ומיוחד, הייתה לה ילדות נהדרת. סבא שלה בכל החגים היה מזמין את המשפחה המורכבת והיה להם המון שפע, במיוחד את חג ראש השנה באתיופיה חגגו כולם בבית של סבא, עד עכשיו ממשיכים לחגוג ביחד כל המשפחה המורכבת רק שעושים את זה בבית של הבן הגדול שלו וממשיכים את המסורת הזו. סבא שלה היה איש מאושר חם ואוהב, לא היה חסר לאמי שום דבר. אימא שלי, בילדותה אהבה לקפוץ בחבל ולשחק עם כל החברות בכפר בחול ולבנות בתים, היה משחק ששמו גבטה שנורא אהבה לשחק עם חברותיה.

אמי התחתנה באתיופיה עם פיקדו פנטה, הילדה הראשונה אדיסה פיקדו נפטרה בסודן בדרך לעלייה לארץ כשהייתה בת שנתיים, בעקבות המחלות שקיבלה בדרך. אורי פיקדו הבן השני נולד בסודן בדרך לעלייה לארץ, ברוך פיקדו הבן השלישי נולד בארץ, אחרי שנה וחצי פיקדו פנטה נפטר. אחרי 10 שנים אמי התחתנה עם אבא שלי בינימין טמניו, נולדו להם ארבעה ילדים. עברתי דברים קשיים בעלייה אבל הרצון להגיע לישראל היה חשוב מאוד עבורי וחלמתי להגיע לירושלים עיר הקודש ולחיות בארץ.

אימא שלי לא יצא לגמלאות ועובדת עדיין, יש לה שישה ילדים, שני ילדים גרים בבתים משלהם וחוץ מהם כולם גרים בבית ביחד. אמי אוהבת ללכת להליכות וגם מוקדם בבוקר היא הולכת לעבודה ברגל, היא גם אוהבת מאוד לבשל במיוחד מאכלים מהעדה האתיופית. אנחנו במשפחה שומרים שבת וחגים ויש לנו המון זמן איכות ביחד, שבת זה היום הכי מהנה, יש לך את השקט שלך ולבלות עם המשפחה.

המסע לארץ ישראל

אימא שלי עלתה לארץ בגיל 20, החלום שלה ושל משפחתה היה לעלות לארץ ישראל ולהיות במקום בו הם צריכים להיות. הם חלמו להגיע למדינה יהודית ולבנות שם את החיים שלהם. את העלייה הם עשו ברגל, הם לא סיפרו והסתירו מהממשלה את זה שהם רוצים לעלות לישראל כי הממשלה לא הייתה נותנת להם. אימא שלי הלכה עם בעלה והילדה שלה בת השנתיים, אימא שלי הייתה באותו זמן בהריון. הם ברחו בלילה מאתיופיה והתחילו את העלייה בשביל שאף אחד לא ישים לב שהם הלכו. הם לקחו חמור וסוס, חמור בשביל האוכל והדברים והסוס בשביל לעלות עליו עבור הילדים, זקנים ועוד..) הם היו הולכים בלילה וישנים ביום, בזמן ההליכה הם היו שומרים על שקט בשביל שלא יתפסו אותם.

היו גם שודדים בדרך וזה היה מאוד מסוכן, הם פחדו וחששו שיתפסו אותם. קרו מקרים שהשודדים גנבו להם את הכסף, הבגדים, וגם לקחו להם את החמורים והסוסים. השודדים היו שופכים את המים שהם הביאו לדרך ואת האוכל סתם ככה. היו להם המון קשיים בדרך, לפעמיים האוכל לא הספיק והתנאים היו לא טובים, היו המון מחלות קשות בדרך ודברים שקשה להתמודד איתם. הם הלכו שבוע ברגל עד סודן ועצרו שם, הבת של אמא שלי  נפטרה אחרי שלושה חודשים כשהם שהו בסודן, היא נפטרה מהמחלות הקשות. אחרי שישה חודשים שהם נמצאים בסודן, אימא שלי ילדה את אורי.

אחרי שהיו שבעה חודשים בסודן, המטוסים מישראל הגיעו לסודן ולקחו אותם לישראל. שאמי הגיעה לישראל היא הייתה ממש מאושרת ושמחה שהיא הגשימה את החלום שלה, אחרי כל הסיפורים והדברים שסיפרו על ירושלים עיר הקודש ועל ישראל היא יכלה סוף סוף להרגיש את ההרגשה הזאת בעצמה להיות כאן, אחרי כל הדברים שהיא עברה בשביל להגיע לפה.

בהתחלה אמי שהתה בבית מלון "עדן" שבנהריה, הם היו שם שנה ושלושה חודשים, אחרי זה הם הגיעו לנתניה וגרו באזורים שלושה חודשים, בשביל להיות קרובים למרכז הקליטה. היא הלכה למרכז קליטה ללמוד עברית, היה לה קשה בהתחלה כי זו שפה חדשה שהיא לא הכירה והיה קשה להסתגל לדברים החדשים. היא הייתה רגילה לחיים מסוימים בצורה מסוימת ופתאום הכל משתנה. האוכל שונה, שפה שונה, תרבות. היא הייתה רגילה להיות עם כל המשפחה ביחד ושהיא הגיעה לארץ כל אחד גר בעיר אחרת וזה היה לה מוזר בהתחלה, אבל בסוף היא התרגלה למצב והסתגלה למרות הקשיים שנאלצה להתמודד איתם. אחרי שהיא סיימה ללמוד במרכז הקליטה הם עברו מאזורים לקריית נורדאו בנתניה.

אמי כיום גרה בנתניה, יש לה שישה ילדים ושתי ילדים גרים לבד וכל השאר גרים ביחד עם ההורים, כולם בריאים ומאושרים.

אמי בצעירותה

הזוית האישית

אימא זיוה: היה לי כיף בעבודה, לספר את הסיפורים מהילדות ואת מה שעברתי בעלייה לארץ אבל היה קצת עצוב להיזכר בדברים הפחות טובים שעברתי.

ליאל: היה לי כיף ללמוד דברים חדשים על אמא שלי ואיך החיים שלה היו בילדות. ראיתי כמה היה קשה בעלייה וצריך להעריך יותר כל רגע בחיים שלנו.