מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של אביבה שנירר

אביבה שנירר
חותמת יהודי פקיעין בשימוש
אורך חייה של אביבה שנירר

אביבה סבתי נולדה בשנת 1948, מספר חודשים לפני קום המדינה, למשפחה שורשית שהכירה היטב את הארץ ומנהיגיה. התקופה אליה נולדה סבתי היא התקופה של מלחמת השחרור והיא אומרת שצניעות רבה אפיינה את התקופה.

למשפחתה של סבתי היה חדר אחד מושכר עם מקלחות ושירותים משותפים וכתוצאה ממחסור באוכל הייתה להם הקצבה של סוכר, קמח, אורז ומרגרינה. רגעים מכוננים בילדותה של סבתי תמיד קשורים לכפר האהוב שלה פקיעין.

סבתי בילדותה למדה בבית הספר תל חי שבנווה שאנן על רכס הכרמל. היא אומרת: "היינו מבלים עם המורים שעות רבות בסיורים על הר הכרמל, ולמידת הצמחים והפרחים, כך נטעו בנו שורשים עמוקים לאהבת הארץ." סבתי אהבה את זמרת התקופה שושנה דמארי אשר הפליאה בשירתה היפה. זמרת שהוכתרה כזמרת המלחמות ושעודדה את רוחם של החיילים בכל מלחמות ישראל. והמוזיקה הזרה ששמעה הייתה של אלביס פרסלי ואת החיפושיות, שלדעתה היו תופעה זרה ומשונה עם התספורות שלהם וסוג המוסיקה שהשמיעו.

עוד כשאביבה הייתה ילדה אהבה מאוד את הארץ ואת הצמחייה וכן השתתפה בתנועת נוער אשר היוותה תפקיד חברתי משמעותי בחייה. כאשר זכתה סבתי בפרס הצטיינות, המורה לטבע לקחה אותה למוזיאון חנקין ביום חופשי בכדי להעמיק באהבתה. באותה תקופה היו הרבה מאוד עולים חדשים שלא יכלו לעזור לילדיהם בעברית. המחנכת של אביבה החליטה למנות אותה כעוזרת הוראה שלה והיא הייתה הולכת אחר הצהרים לבתיהם בכדי לעזור להם.

בזמן שירותה הצבאי אביבה הייתה מש"קית ח"ן ואחראית על החיילות בבסיס, ערה למצוקות שלהן, ומשתדלת להיות להן לעזר. תקופת השירות שלה פרצה מלחמת ששת הימים. בגלל אהבתה לטבע והעזרה שלה לעולים החדשים, סבתי נרשמה ללימודי הוראה באוניברסיטת חיפה במחזור הראשון שעל הכרמל עוד בהיותה חיילת. עם סיום השירות הצבאי והלימודים באוניברסיטה החלה סבתי ללמד בבית ספר כאשר המקצועות הראשיים אותם היא לימדה היו לספרות, לשון ותנ"ך. בנוסף לאהבתה הגדולה של אביבה לטבע ולצמחי הארץ סבתי גם ציירה שנים רבות את נופי ארצנו וטיפוסים בה.

אביבה מספרת: "אני נצר למשפחת כהנים משני הצדדים. כאשר משפחתה של אמי לא עזבה את הארץ לגלות, זה נשמע דמיוני ולא הגיוני אך למציאות זו נולדתי.במשפחתי עוברת כבר דורות רבים חותמת יהודי פקיעין." סבתי בצעירותה התעניינה מאוד בעבר במשפחה לעומת שאר הילדים בגילה, ועל כן ועל כך שהייתה הבכורה מבין אחיה, ירשה את החותמת למרות שכיום אינה אצלה יותר כי היא רצתה שהחותמת תישאר בשם משפחתה. החותמת נמצאת כרגע אצל אחיה הקטן ממנה בכמה שנים, הוא בעצמו עדיין מטפל בבוסתן על אדמות פקיעין, נחלת האבות. ועד היום אביבה עולה לעיתים עם דודה יוסי ומסייעת במסיק הזיתים בבוסתן וגם לעיתים יוסי קופץ איתו לביקור אצל חברים דרוזים, נוצרים ומוסלמים, שתמיד חיו באחווה ובאהבה גדולה ליהודים שחיו בכפר.

הזוית האישית

יותם: נהניתי מאוד ללמוד על על עבר משפחתי ועל חיי סבתי בפרט, זה היה מרגש מהנה ומלמד.

מילון

פקיעין
פְּקִיעִין (בערבית: البقيعة, אלְ-בֻקַיְעַה) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היישוב נמצא בגובה שבין 590–650 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958. פקיעין שוכנת בגליל העליון, מערבית לבית ג'ן ודרום-מזרחית למעלות-תרשיחא. כ-78% מתושבי היישוב הם דרוזים, כ-20% ערבים-נוצרים וכ-2% מוסלמים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא לותר“

הקשר הרב דורי