מאגר סיפורי מורשת

ילדות

סבתי יקטרינה הלפרוביץ' (שבליובה) נולדה ב-9 בנובמבר 1938 בעיר קירוב בברית המועצות. היא הייתה הצעירה מבין ארבעת הילדים, שתי בנות ושני בנים. כשהייתה כמעט בת שלוש, הגיעה מלחמת העולם השנייה גם לברית המועצות. אביה הלך למלחמה בסוף שנת 1942 ונעדר בתחילת 1943. אמנם המלחמה עצמה לא הגיעה לקירוב, התושבים בכל זאת סבלו מרעב חזק.

שנה אחרי שנגמרה המלחמה (1946), התחילה יקטרינה ללמוד בבית ספר וסיימה את לימודיה ב-1956 (בברית המועצות הלימודים בבית ספר ארכו 10 שנים).

בגרות

מיד אחרי שסיימה את לימודיה בבית ספר, החלה יקטרינה ללמוד בבית ספר לאחיות. היא סיימה את הלימודים בשנת 1958 ועבדה כאחות במשך ארבע שנים. שנתיים לאחר פטירתה של אמה, בשנת 1962, החליטה לעזוב את קירוב ועברה ללנינגרד (כך נקרא אז סנקט פטרבורג באותה התקופה). היא עבדה כחובשת במשך שנה עד שהתקבלה למכון לרפואה בשנת 1963. במהלך השנה הראשונה הכירה את בעלה לעתיד לבוא, דוד הלפרוביץ'. במהלך כל לימודיה במכון לרפואה (שש שנים) עבדה כאחות. בשנת 1968 סיימה את הלימודים והחלה לעבוד כרופאת שיניים בעיר במחוז לנינגרד. באותה שנה נישאה לאותו אהוב ליבה, סבי ז"ל.

עובדת חיים ראויה לציון. כידוע, אנטישמיות הייתה תופעה נפוצה בברית המועצות, ולכן יהודים רבים שאפו להסתיר את יהדותם ובפרט – את שמות המשפחה היהודיים שלהם. נישואים לבני לאומים אחרים אפשרו ליהודים לשנות שם משפחה בקלות רבה, אבל כאן קרה ההפך: לא שינה סבי את שם משפחתו לשם נעוריה של סבתי, אלא היא, רוסיה, שינתה את שם משפחתה להלפרוביץ' ובכך הסגירה את זיקתה ליהדות במשך כל חייה למרות שלא הייתה יהודייה – מעשה יוצא מן הכלל בימים ההם.

בשנת 1972 התאפשר לה להתחיל בהתמחות בפיזיותרפיה. לאחר סיום ההתמחות החלה לעבוד בתחום, אך עדיין הייתה צריכה לעבוד חלק מהזמן כרופאת שיניים עד שנת 1974 – כאשר קיבלה קידום במקום עבודתה ולא הייתה צריכה עוד לעבוד בשני מקומות עבודה. בפברואר 1973 נולדה ליקטרינה ודוד ילדה יחידה (לימים – אמי).

מאז ועד שנת 2019, כאשר נפטר סבי, לא התרחש שום דבר מיוחד בחייה של יקטרינה. היא עבדה כרופאה פיזיותרפית עד שנת 2020.

עלייה לארץ

כאמור, התאלמנה יקטרינה בשנת 2019. שנה לאחר מכן, בנובמבר 2020, יצאה לגמלאות. כעבור שנה נוספת, בהתאם לחוק השבות הישראלי, עלתה לארץ בתאריך 9.11.2021, יום הולדתה ה-83.

הזוית האישית

סבתא יקטרינה: מאוד נהניתי מהתהליך, זה הרגיש מאוד טוב לשתף את סיפור חיי עם הנכד שלי.

דניאל: למדתי הרבה מאוד על חייה של סבתי במשך העבודה על הנושא. למרות שהיא סיפרה לי קודם לכן הרבה על חייה, בכל זאת למדתי הרבה דברים חדשים. מאוד נהניתי.