מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה שרון, נולדתי בשנת 1930 בורשה שבפולין.

לאמי קראו תרזה ולאבי קראו מרדכי. גרתי בקריית מוצקין מעל שמונים שנה. בעלי,משה  שרון נפטר בשנת 2019.

כשהגענו לארץ, גרנו בחיפה. סבא נרשם כחבר באיגוד מעמד הביניים, וכשהקימו את הקריות, הוא קנה את המגרש במוצקין, ובנינו את הבית ברחוב יעל .

למדתי בבית ספר "אחדות" בקרית מוצקין עד כיתה ח', בית הספר קיים ופעיל עד היום. בתיכון  למדתי בבית הספר האנגלי בשפה האנגלית בחיפה.

אבי עלה לארץ ב-1933 לבד כציוני והתחיל לעבוד כאדריכל. אני ואמי נשארנו עם המשפחה בורשה, כי חששנו מהמצב בארץ. כעבור שנה וחצי הצטרפנו אליו בארץ בשנת -1936 כשהייתי בת שש. בשנת 1938 חזרתי עם אמי לביקור בפולין של כמה חודשים.

את משה הכרתי כשהיינו בתיכון, נפגשנו אצל חברים. התחתנו אצל הרב הראשי של חיפה, בהפוגה אחרי מלחמת העצמאות. בנסיעה הביתה לקריות מהחתונה, ירו על הרכב שלנו כי היה עדיין מסוכן. בירח הדבש, שהיה חופשה של שבוע מהצבא, הלכנו לראות סרט בקולנוע.

ב1947, בין גמר בית ספר עד שהוקמה המדינה ופרצה מלחמת העצמאות, עבדתי כמה חודשים בנמל חיפה. אח"כ עבדתי בחברה בריטית שהיא חברת בת של GE כפקידה, למשך תקופה קצרה עבדתי בוועד למען החייל. לאחר תקופה של כמה שנים בבית בגידול הילדים, עבדתי במעבדה בבלו בנד. לאחר מכן עבדתי בעיריית קריית ביאליק במשך שבע שנים, בהמשך עבדתי בטרום אסבסט ולבסוף בטמבור.

יש לי שני ילדים, מיקי נולד ב1949, רוני נולד ב-1955 שניהם גדלו ברחוב ויצמן ומשנת 63 ברחוב ההגנה. אהבנו לטייל בארץ ובחו"ל, עד שסבא לא יכול לטייל יותר. כל החיים טיילנו הרבה עם הילדים, עם חברים באופן קבוע נפגשים בשישי בערב ובשבת לארוחות. בקיץ הולכים לים וכשאפשר יוצאים לטיולים. תמיד אהבתי לקרוא, בעבר קראתי הרבה ספרים, ועכשיו אני עדיין קוראת הרבה.

הזווית האישית

עמית – היה לי ממש כיף לעשות את העבודה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, עם סבתא חיה.