מאגר סיפורי מורשת

שמי תהל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת אני מתעדת את סבי וסבתי, אורה ויצחק גדעון, ומעלה את סיפורם אל מאגר המורשת של התכנית.

שמות הוריהם של סבא וסבתא: מרדכי ודולאת (ההורים של סבתא אורה) ניסן ונזנין (ההורים של סבא יצחק). כשסבא עלה לישראל הוא היה בן 16 וסבתי הייתה בת 14 כשעלתה. שניהם הכירו בישראל וסיפרו את סיפור העלייה שלהם מזוויות שונות למרות ששניהם עלו מאותה מדינה – איראן.

סבא מספר כי עלה בימי מהפכת השלטון בפרס והיהודים חששו לשלומם, לכן עלה עם הוריו ושמונת אחיו לישראל. סבא הוא האח הבכור ומספר כי העלייה הייתה קשה, הוא היה צריך לדאוג לשמונת אחיו הקטנים בזמן המסע. הם הגיעו למעבורת ומשם המשיכו לארץ. כשהגיעו לארץ, הוא ומשפחתו התיישבו בשכונת התקווה שבתל אביב.

סבא התגייס לצבא בגיל 18 ושירת בשק"ם בצפון. כשהשתחרר הוא וסבתי התחתנו.

סבתא אורה – איראן

סבתא מספרת שהיתה ילדה ונערה בשנות ה- 60 וה- 70 והיא טוענת שאלו היו השנים היפות של חייה. סבתי גדלה באיראן ומה שזכור לה היו בעיקר משחקי הילדות כמו קלאס, מחבואים, פינג פונג, חמור חדש וחבל קפיצה. סבתא היא האחות השנייה משלושה אחים, ובעלייה לישראל הייתה, כאמור, בת 14. למרות שהיא עלתה לישראל היא הייתה מאוד מחוברת לשורשיה הפרסיים ושמה נקרא על פי השם המודרני של פרס –איראן. סבתי נולדה עם שם זה, וכשעלתה לישראל התבקשה לשנות את שמה מאיראן לאורה.

סבתי לא שירתה בצה"ל מכיוון שהתחתנה עם סבי כשהיתה בגיל 18. סבתא הכירה את סבא בשכונת התקווה בתל אביב כשעלתה מאיראן ומאז לא נפרדו דרכם. סבי וסבתי התחתנו בשנת 1955 באולם בתל אביב ולהם ארבעה ילדים. שמות ילדיהם: אילן, אבי, ינקי ורויטל (אימא שלי).

החיים המשותפים

לאחר החתונה הם עברו לבית בחולון ברחוב ז'בוטינסקי ושם התגוררו כארבעים שנים ובו גידלו את ילדיהם, ביינהם אמי, שגדלה בחולון. בשל חיבור הדוק לשורשים הפרסיים מצד סבי וסבתי, הם דואגים עד היום לדבר עם ילדיהם בשפה הפרסית, סבתי מבשלת בכל שישי מאכלים המאפיינים את העדה הפרסית ובנוסף היא מראה לנכדיה תמונות ילדות וזכרונות.

סבי עבד במשך 40 שנים בחנות לגופי תאורה ברחוב וולפסון בתל אביב ושם היה העסק שהפך להיות עסק משפחתי, אשר הועסקו בו שלושת בניו ונקרא “גדעון קלאס”. סבתי הייתה עקרת בית שגידלה את ארבעת ילדיה. להם יש כיום 19 נכדים ועשרה נינים.

נכון להיום סבי יצחק בן 86 והוא התבגר מאוד בשנה האחרונה, עד לפני שנה הוא היה אוהב ללכת למועדון שלו בבית אבות ובו המבוגרים היו מועסקים במשחקי חברה, שחמט, מציירים ציורים ושרים את שירי ארץ ישראל. היום, סבתי דואגת מאוד לטפל ולטפח אותו, היא מעניקה לו את מלוא תשומת הלב ואת הטיפול הרפואי הנדרש וההולם.

הזוית האישית

סבתא אורה: היה לי כבוד גדול לקחת חלק בתכנית הזאת שנכדתי תהל עשתה. היה לי כיף להיזכר ביחד איתה במסע של חיי ולשתף אותה בכל. הרגשתי שהיא מתחברת ומתרגשת ביחד איתי. תהל הבטיחה לי לספר את הסיפור הזה שסיפרתי לה גם לילדים שלה, בעזרת השם.