מאגר סיפורי מורשת

בני מידן נולד בקהיר, מצרים, בשנת 1948. אביו עשק בליטוש יהלומים ואמו סיימה סמינר למורים. יש לו אח קטן ואחות בכורה.

שנה וחצי לאחר קום המדינה, המשפחה של בני עלתה לארץ ממצרים. בחודשיים הראשונים הם גרו במעברת אוהלים, ולאחר מכן הם עברו לשכונת "רמת עמידר", שם גרו בקומת קרקע בבניין בן שתי קומות. הם חיו שם גם בזמן צנע במהלכו המצב הכלכלי היה קשה, והממשלה נתנה לכל משפחה הקצבה קטנה לקנות מזון.

רוב הפעילויות בהם עסקו הילדים בזמן הזה היו מחוץ לבית, ובמפגשים עם ילדים אחרים. כמעט ולא היו פעילויות חברתיות בתוך הבית. הילדים הרבו לשחק במשחקי כדור שונים, שוטרים וגנבים ובגולות.

בני התחיל את כיתה א' בבי"ס "מכלל" שהיה קרוב מאוד לבית. באמצע כיתה ג' הוא עבר לבת ים וגר שם עד כיתה ח', כשהוריו התגרשו הוא נשלח לפנימיית הדסים, בה למד שנתיים. הוא חי בפנימייה עם עוד ארבעה ילדים, ובקבוצה של 50 ילדים, ומהר הפך למקובל.

בכיתה ט' בני עזב את הפנימיה ולמד בבי"ס תיכון "בליך", שם סיים את כיתה י"ב. הוא למד במגמה ביולוגית, ובחופשת הקיץ אחרי סיום י"ב התגייס לצבא. בני שירת בחיל האוויר במשך שלוש שנים, ובתקופה הזאת גר לבד בתל אביב; הוא נהנה מאוד מהשנים אלה.

כשסיים את הצבא בני התחיל מייד ללמוד באוניברסיטה בירושלים, ובתחילת השנה השלישית התחתן, בגיל 23. בני המשיך לגור בירושלים עד שסיים את הלימודים.

בשנים לאחר מכן נולדו לו שלושה ילדים, ולאחר כ-25 שנה הוא התגרש מאישתו ונסע לעבוד בסין.

את אישתו אנה בני הכיר כשהתגורר ועבד בסין שנים רבות. אנה הגיעה לסין מספר שנים לאחר שסיימה שסיימה תואר שני באוניברסיטה בסיביר. לאחר שנים שחיו יחד ונישאו, נולדה בסין בתם מאיה (הכותבת). שנתיים לאחר מכן הם החליטו לעזוב את סין ולעבור לגור בישראל. עבור בני זאת הייתה חזרה למולדתו ועבור אנה ומאיה זאת הייתה עלייה לישראל. בבית שלנו עד היום יש פריטים רבים של ריהוט סיני שהבאנו איתנו, וגם ספרים רבים על סין, ההיסטוריה והתרבות שלה.

הזוית האישית

מאיה המתעדת: היה לי מעניין מאוד לשמוע את כל הסיפורים שאבי סיפר, ואני מחכה לשאול ולשמוע עוד ממנו.