מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני ציפורה יעקב' ונולדתי ביאשי ברומניה בשנת 1946 ואני סבתא של יהלי.

בשנת 1964 אני ומשפחתי עלינו לארץ, העלייה לארץ הייתה כאילו חזרתי  לשורשים של האבות שלי.

במסע העלייה טסנו מרומניה לאיטליה, שם הייתה התרכזות גבוהה של עולים לארץ, ממדינות שונות.

כששהינו באיטליה היה בדיוק סדר פסח של כמה מאות משפחות. הנציגות הישראלית שאלה אם יש מישהו שיכול לשיר מה נשתנה, ורק אני הרמתי את היד ושרתי לפני כל היהודים. זו הייתה אחת החוויות הכי מרגשות בחיים שלי, ובגלל שהנציגות הישראלית כל כך התרשמה, הם הציעו לנו לבחור באיזה מקום אנחנו רוצים לגור מיד כשאנחנו עולים לארץ.

מיד עם העלייה לארץ, אני ומשפחתי הופנינו לנתניה.

לדעתי, השהייה בארץ הייתה  יותר קלה בשבילי מאשר עבור ילדים אחרים, מפני שכשהייתי עדיין ברומניה, גרנו בבית יהודי ולמדנו את השפה מגיל קטן. בנוסף, ההורים שלי השקיעו הרבה זמן וכסף כדי שאני ואחי שמשון נשיג השכלה.

אחרי שהתמקמנו בנתניה הכרתי את בעלי לעתיד, פטר, באחד מהדיסקוטקים. אנחנו התחתנו בנתניה ושם נולדו לנו 3 ילדים ואני ובעלי גרים שם עד היום.

הזוית האישית

יהלי: אף פעם לא דיברתי עם סבתא שלי על העבר שלה, לכן הרגשתי שלמדתי דברים חדשים עליה.