מאגר סיפורי מורשת

שמי ירדן קלעי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבא שלי שמעון ליס. סבא שמעון נולד בירושלים בשנת 1948, שנת קום המדינה.

סבא שמעון מספר על אמו – סבתא רבתא של ירדן

אמי הייתה אחות מוסמכת בבית החולים הדסה. היא הייתה עוברת מבית לבית ובודקת אם יש שם חולים, במידה והיו חולים היא מיד הייתה מטפלת בהם.

בתעודת האחות המוסמכת שלה נכתב:

"אנו מעידים בזה שהגברת קרפף פיה תלמידת בית הספר לאחיות הדסה על שם הנרייטה סאלד בירושלים גמרה את חוק הלימודים של שלוש שנים בטיפול בבית החולים להלכה ולמעשה על פי תקנות המוסד הזה"

בתאריך ה- 27 באוגוסט 1946 קיבלה את התעודה.

בעקבות מלחמת העולם השנייה גורשה מביתה. היו שלוש בנות בבית הספר המעורב, הוציאו אותן מהכיתה וגירשו אותם בלי כלום מגרמניה לפולין.

אמי נולדה בגרמניה בעיר דרזדן. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה 1945, נחרבה  העיר קליל מהפצצות בנות הברית, 25,000 אזרחים נהרגו והעיר נחרבה לחלוטין. אמי גורשה משם בגיל 15, לפולין. ומזה בא הדבר הגדול יותר… לאחר ההפצצה, לא ניתן היה למצוא אנשים חיים, מקום קבורתם של הוריה לא ידוע, כתוצאה מכך לא זכתה לדעת היכן הוריה קבורים. שמות הוריה של אמי – הילדה ושמעון יהי זיכרם מבורך לעד!

היא התחילה את חייה לבד בגיל 15, עלתה לישראל ועברה לכפר הנוער כפר חסידים שבצפון (כפר נוער דתי). בהמשך, בסופו של דבר עברה לגור בתל אביב עם חברה כשותפות לחדר. באותה התקופה, רצתה היא רצתה לסיים את לימודיה ועשתה זאת ב"גימנסיית ערב". כדי להמשיך את החיים, הלכה ללמוד בבית הספר לאחיות בבית החולים הדסה שעל הר הצופים. היא סיימה את הקורס לאחיות וסיימה אותו בהצלחה רבה את הקורס וקיבלה תעודת אחות מוסמכת.

אני, שמעון ליס סבא של ירדן

נולדתי בירושלים וגדלתי במספר מקומות למשל: באזור שכונת טלביה, שכונת רחביה, שכונת בית וגן, מעלה אדומים, צור יצחק וכמובן בכפר סבא.

בילדותי

כיום אני גר בכפר סבא, ליד כל הנכדים. מאוד כיף לי לגור בכפר סבא, אני גם עוזר לבנות שלי ולנכדים והנכדות שלי והם עוזרים לי. במשפחה שלי היינו שלושה בני משפחה: אימא שלי, אחי, ואני. לאחי קוראים גדעון (בקיצור גידי) לאשתו קוראים נעמי ויש להם שלושה ילדים: יונתן, שרון ודניאלה.

אני ואחי היינו שונים מאוד באופי שלנו אבל אימא שלי הסתדרה. כאשר הייתי בן שש אבי נפטר ואמי נאלצה לגדל את שני בניה ולפרנס את כל המשפחה לבדה. זה היה מאוד קשה, כיוון שהחיים היו שונים מהיום, לדוגמא פעם לא היו טלפונים, טלוויזיות, ומחשבים משוכללים.

ההיכרות עם אשתי, סבתא לאה

אני ואשתי (לאה) עבדנו יחד באגף המחשבים של בית החולים הדסה. אני הייתי בן 24 ואשתי, לאה, הייתה בת 23. אחרי מספר חודשים שהיינו יחד החלטנו שאנחנו מתאימים אחד לשנייה והחלטנו להתחתן. החתונה התקיימה בשנת 1972 והיא התקיימה ביישוב נווה אילן שקרוב לאבו גוש.

נולדו לנו שלושה ילדים: אורלי, אייל, ומיכל. יש לי שישה נכדים משתי בנותי: הבנות של בתי אורלי וחתני: תמר (בת 20) שירה (בת 17) וירדן (בת 12) –  הילדים של בתי מיכל: נעם (בן 13) עידו (בן 10) ורומי (בת 7) – (הגילאים נכונים לשנת 2022).

בחיי עבדתי בבית החולים הדסה במחלקה בארכיון לרשומות רפואיות ולאחר מכן עברתי לעבוד באגף המחשבים. בעקבות בעיות כספיות בבית החולים הדסה במהלך השנים, החליטו על צמצומים והוציאו לפנסיה חלק מהעובדים. בבית החולים הדסה, עבדתי עד פרישתי לפנסיה, כשלושים וחמש שנה!

הזוית האישית

ירדן: היה עבודה מעניינת. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבא שלי ועל אמו, סבתא רבתא שלי.