מאגר סיפורי מורשת

שמי בוריס ברכובסקי, אני מכיר את ההיסטוריה של המשפחה בערך מהשליש האחרון של המאה התשע-עשרה. סבא רבא שלי קיבל את הזכות לעזוב את "חיוור ההתיישבות" (הוא היה "קנטוניסט" – ילדים יהודים שנלקחו מהמשפחה לשרת בצבא הצאר במשך 25 שנה), הגיע לסיביר והקים משפחה מרובת ילדים. אבא שלי גדל בסביבה יהודית דוברת יידיש ולמד בחדר (בית ספר דתי לילדים). זה היה כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת. כל זאת כאשר השלטון הקומוניסטי לא עודד חינוך דתי וקיום מסורות יהודיות.

אנשים יוזמים שעסקו במסחר או בייצור אחרי המהפכה הקומוניסטית בשנת 1917 נשללו מרכושם ונשלחו למחנות עבודה, שם מתו רבים. זה מה שקרה לסבא שלי.

כדי להימנע מרדיפות, עזב אבי את עיר אירקוטסק (שם התגוררה המשפחה), נסע למוסקבה והתחיל לימודים באוניברסיטה. הוא נלחם בקרבות הקשים על יד מוסקבה בשנים 1942-1941, נפצע והפך לנכה. לאחר החלמתו עבד כמורה בבית ספר ולאחר מכן באוניברסיטה בעיר סמרה שעל הנהר וולגה.

גדלתי בעיר סמרה. בעיר היה בית כנסת פעיל, בו נאפו מצות לפסח. על "בר המצווה" שמעתי בגיל 13, כאשר קיבלתי שעון כמתנה. חזרה למסורות היהודיות התאפשרה לאחר שנת 1991, כשהשלטון הקומוניסטי הסתיים. סניף של "הסוכנות היהודית" הופיע בסמרה. התחלנו ללמוד עברית ולהכיר את החיים בישראל.

אני מתרגש לומר שבשנת 2000 עלתה כל המשפחה לארץ!

הזוית האישית

סבא בוריס: נהנתי לספר את הסיפור המרגש של המשפחה מהצד של אבא שלי. זו ההיסטוריה של המשפחה.

מעיין הנכדה המתעדת: התרגשתי לשמוע את ההיסטוריה של המשפחה מהצד של סבא. ריגש אותי במיוחד לשמוע שסבא ומשפחתו עלו לארץ.