מאגר סיפורי מורשת

אני, יששכר, סבא של זיו. זיוצ'וק, אירועים מתולדות המשפחה שלי ושל סבתא מאירה, מופיעים בתכנים הרב דוריים של בני דודיך, עמרי, נעמי, אביב, ינאי ושל אחיך אמיתי. בא נספר על שני אירועים, די חריגים, אבל בעלי משמעות בתודעה המשפחתית. אנחנו משוחחים אודותם מידי פעם, משתהים אם נכון נהגנו ונהנים להיזכר. האירועים התרחשו בהפרש של כ-50 שנה זה מזה. בשניהם מסופר על פינוי, אולי סילוק, של שוכרי דירה סרבנים. הראשון, שוכרי דירה מהורי והשני, שוכר דירה מאתנו ומסבתא פולה.

מקורות: הורי לא כתבו את דבר האירוע בספר הזכרונות שלהם המוכר לך, "אלה תולדות". הורי נפטרו ולא שוחחתי עמם על הנושא, לכן, על האירוע יכולתי לשוחח עם אחיי הבוגרים, נחמה, בת כ-94, צבי, בן כ-92, וחיה, בת כ-91 (אתה מכיר אותם, ראה את צילומיהם). אחותי ברכה צריכה הייתה להיות בת 89, אך נפטרה לפני מספר שנים. אחותי נעמי בת כ-80, הייתה בעת האירוע ילדה, וזוכרת את הפרטים רק מסיפורים.

את דבר האירוע השני אנחנו כולנו זוכרים היטב משום שכולנו השתתפנו בו.

האירוע הראשון: הורי חיו רוב שנותיהם בירושלים, אך למשך שנה אחת, בשנות הארבעים, גרו בטבריה. את דירתם בירושלים השכירו לזוג קשישים, עולים חדשים מגרמניה. מששבו הורי ו-5 אחי (אני טרם נולדתי) לירושלים, הם עמדו בפני הפתעה בלתי נעימה, השוכרים סרבו לפנות את דירתם. בלית ברירה חיה המשפחה בבית הסבתא (אם אבי), כולם יחד בחדר אחד, צפוף, כאשר השירותים והמטבח נמצאים בחצר.

לנוכח המצוקה, התלבטו הורי מה ניתן לעשות. לא ברור לי אם היה או לא היה משפט בעניין, אבל ביום מסוים נודע להורי כי ברשות השוכרים הסרבנים, דירה אחרת בירושלים, וכי הדירה האחרת עומדת ריקה. הורי ואחיי ארזו את מטלטליהם, נכנסו, פלשו, דרך החלון לדירת השוכרים הריקה והחלו לחיות בה, כאילו אמרו לשוכרים, אם אתם גרים בדירתנו אנחנו נגור בדירתכם. אחיי זוכרים כי היו מופתעים ומודאגים מן הצעד, אך הבינו כי הצדק עמם והם זוכרים לטובה את תקופת המגורים בדירה המרווחת. לאחר תקופה מסוימת נודע להורי כי השוכרים אינם משתמשים בכל הדירה אשר שכרו מאתנו, וכי אחד מ 3 החדרים מושכר לדייר משנה. יום אחד החליט דייר המשנה לעבור לעיר אחרת ופנה אל נהג בעל טנדר על מנת שיסייע בידו להעביר את חפציו. התמזל המזל והנהג היה מכר של הורי. הנהג, כאילו תגלית בידו, סיפר להורי את דבר הפינוי וההובלה. הורי ראו את ההזדמנות שנוצרה וסיכמו עם בעל הטנדר כי יבצע העברה כפולה, יפנה את חפצי הדייר וגם יעביר את חפצי משפחתנו, הורי ו-5 אחיי, לחדר המושכר אשר התפנה, וכך נעשה.

כך מצאו עצמם השוכרים מתגוררים ב 2 מחדרי הדירה השכורה בעוד הורי ו-5 אחיי מתגוררים כולם בחדר האחד שהתפנה. הורי ואחי הסתגלו לצפיפות. הם היו רגילים לכך מתקופת מגוריהם בחדר אחד בבית הסבתא. אבל זוג השוכרים התקשה מאוד להסתגל לתנאים החדשים, לצפיפות, לתור למקלחת, לשירותים ולמטבח. לא חלף זמן רב והשוכרים נמלכו בדעתם, העבירו את מטלטליהם לדירתם האחרת, אשר הייתה שוב פנויה, והורי ואחיי שבו לחיות בביתם האהוב.

קישור לסרטון של בית משפחתי – הבית ברחוב מימון  https://youtu.be/H7yRKPAremc

האירוע השני: סבתא פולה, אמא של סבתא מאירה החליטה בשלב מסוים לפנות את דירתה ולעבור להתגורר בבית אבות. סבתא שלך, מאירה, השכירה עבור אמה את הדירה. בשנת 1995 בקירוב, הגיע שוכר חדש. למיטב זכרוני הוא היה עולה חדש מארה"ב, אשר התגייר, או שהיה חוזר בתשובה, גידל זקן, התנהג כחרדי ואף עבד במוסד דתי, ישיבה. כולנו שמחנו עם השוכר החדש, חשבנו שהוא "צדיק" אמין וישר (הרבה נוכלים יוצרים רושם של אמינים וישרים). היינו סמוכים ובטוחים  כי ה"צדיק" לא יעורר כל בעיה עם מחויבויותיו. אבל, עד מהרה חדל הדייר לשלם את שכר הדירה ואת חשבונות החשמל והמים. המצב היה בלתי נסבל עבורנו, גם לא קיבלנו שכר דירה וגם היינו חייבים לשלם את כל חשבונותיו. ניסינו בדרכים שונות, אדיבות יותר ואדיבות פחות, לשכנעו להיטיב את דרכיו, אך נכשלנו. גם למדנו כי השוכר ה"צדיק" חייב כספים לא רק לנו וכי מתנהלים נגדו משפטים גם מול מוסדות אחרים (מקום עבודתו, חנות המכולת). מה עושים? הדרך הבדוקה לפנות שוכר סרבן היא באמצעות בית משפט, אך משפט הוא תהליך ארוך ומייגע אשר עלול להימשך שנים, ומה נעשה בינתיים? התלבטנו אם להיצמד לחוק היבש או להישמע לחוש הצדק. החלטנו לדאוג בעצמנו לפינוי הדייר, להיכנס לדירה, להחליף מנעול ולקבוע עובדה כי הדירה שוב ברשותנו. רצינו לגרום לכך שהשוכר ימצא עצמו נאלץ ללכת לבלי שוב. לשם כך נדרשה הכנה. למדנו את מנהגיו וגיבשנו תכנית.

צוות גדול, סבתא ואני, נטע וחברה ניר, עידו וחברתו המית, חבר נוסף של עידו איתי, איש ביטחון אשר שכרנו, וכמובן סבתא פולה, בעלת הדירה. את הסבתא צירפנו ל"משלחת"  משום שחששנו שהדיר יזעיק משטרה ונתבקש להתפנות. אם כך יהיה, נטען כי סבתא פולה קשישה, חולה, ואינה יכולה לצאת מהבית. בבוקר הנבחר חיכינו כולנו די במתח ברחוב סמוך לבית, קרוב לביתו של ראש הממשלה.

א. למדנו כי כל יום ב 7 בבוקר עוזב ה"צדיק" את הדירה והולך ברגל לבית הכנסת וחוזר בשעה 8. החלטנו כי זו שעה מתאימה לקבוע עובדה ולהיכנס לבית.

ב. השגנו מפתח לדירה (השוכר החליף את המנעול המקורי אשר המפתח שלו היה בידינו). התברר כי אחת השכנות שכנעה את המנעולן למסור לה מפתח למנעול. השכנה נתנה לנו את המפתח.

ג. לא התכוונו לנקוט אלימות, אך לא ידענו אם הדייר או חבריו יינקטו אלימות ולכך התכוננו. המית ואיתי, ה"סיירים" הלכו לתומם ברחוב, כאילו לטיול בוקר עם כלב, כאשר מטרתם הייתה לראות אם "הצדיק" יוצא מהדירה והולך כמנהגו לבית הכנסת. ב -7 בבוקר ניתן האות, הסיירים דיווחו כי "הצדיק" אכן בדרכו לבית הכנסת. הגענו כולנו, פתחנו, כאשר ליבנו פועם בחזקה, את הדלת. נכנסנו לדירה, הדירה שוב שלנו, הזמנו מנעוולן אשר החליף את מנעול הכניסה. בשעה 8 חזר הדייר, נעץ את המפתח, ניסה לסובבו ימינה ושמאלה אך כמובן לא הצליח. הוא הבין מייד במה מדובר ונעלם מהמקום. בשלב זה פינינו מהדירה את כל מטלטליו של השוכר לחדר המדרגות. ישבנו בבית, אכלנו פיצות, וגם חיכינו, מתוחים, בציפיה לראות כיצד ינהג. כעבור דקות שב השוכר, הבין את מצבו החדש, העביר את כל ציודו מחדר המדרגות לרכב שלו, נעלם מהמקום ולא שב לעולם. האמת תגובתנו למצב הייתה סיפוק וצחוק. עד היום, כאשר אנחנו נזכרים "במבצע" הפינוי אנחנו מרוצים, צוחקים וגם חשים כי בסופו של דבר הצדק היה עמנו.

זיווצ'וק, אני שואל אותך ואת כל מי שקורא את הסיפור, האם נהגנו נכון? מה קודם, הצדק או החוק?

חדשות משפחתיות מתפרצות בענין של המשפחה של סבתא מאירה, גילוי בני משפחה ""חדשים".

אתה יודע זיו שסבתא מאירה בת יחידה, רבים מבני משפחתה נספו בשואה ומשפחתה קטנה. סבתא תמיד חשה חוסר ותמיד חיפשה קרובי משפחה "אבודים". תוך כדי כתיבת הסיפור, קיבלנו הזמנה לחתונת נכדו של אחי החרדי, חיים.

להפתעתה גילתה סבתא מאירה כי שם משפחתם של הורי הכלה (אותם לא הכירה), דומה לשם משפחתה שלה, פכטהולד, פכטהלד. שם זה נדיר מאוד, מקורו שוויצרי או גרמני ופירושו חוכר. ליהודים ניתנו שמות על פי אזור מגוריהם או על פי עיסוקם. סבתא מאירה שוחחה עם בני המשפחה, גילתה כי מקורם מאותו אזור בפולין/אוקראינה, כי הם משתייכים לשבט לוי (גם משפחתה של סבתא משבט לוי). מכאן הבטחון כי מדובר באותה משפחה. ביום החתונה, 18.3.2024 נפגשנו ושמחנו עם משפחתנו החדשה, אשר זה עתה התגלתה, ואשר היא כעת קרובה של משפחתנו משני הצדדים, גם מצד סבתא מאירה וגם מצד אחי חיים.

הזוית האישית

סבא יששכר: אם מצפים לפגישה סימן שהיא משמחת ומשמעותית זיוצוק, אני ציפיתי לימי ראשון בבוקר, ציפיתי לראות אותך מקבל את פני בשער בית הספר וללכת יחד לפעילות המשותפת. זיו: סבא, בבוקר הפגישה התעוררתי בשמחה ומהרתי לפגוש אותך בשער בית הספר, להראות לך את הכיתות ולגלות הפתעות חדשות הקשורות למשפחה שלנו וגם למשפחות של החברות והחברים.