מאגר סיפורי מורשת

אני שלום סלם, בן 78, נולדתי בשנת 1944 במחוז עמראן בתימן. אני בן יחיד להורים שלי והייתי ילד מפונק מאוד. בשנת 1951, בהיותי בן 7, עלינו לארץ ישראל מתימן. מתקופתי הקצרה בתימן אינני זוכר כלום אך את רגע העלייה לארץ הקודש אני זוכר כאילו זה היה אתמול. יצאנו ברגל מאזור מגורינו עם מיטלטלין. עברנו מסע מפרך שכלל שודדים וגניבות רבות בדרך. הגענו למחנה חשד, שהיה מחנה איסוף שבו התאספו קבוצת עולים, שם חיכתה לנו משאית שהסיעה אותנו לשדה תעופה. בשדה התעופה עלינו על מטוס לארץ ישראל הקדושה. הגענו ארצה ושלחו אותנו למעברת אגרובנק (כיום שכונת אולגה ליד חדרה) ושם קיבלנו צריף קטן ובו חיינו אבא, אימא ואני. הכניסו אותי לבית ספר באזור לכיתה א' והמורה שהייתה שם אהבה אותי מאוד כי הייתי ילד חרוץ. היינו יושבים לאכול ארוחת בוקר ביחד ולמדתי ממנה המון. בשבתות באגרובנק היינו הולכים לבית כנסת וחוזרים הביתה, מנהג קבוע היה לאבי ולי וזה למידת פרשת השבוע בקביעות.

מקרה שהשאיר עלי חותם לחיים

כל שבת למדנו בקביעות תורה כך שלא הייתי יוצא לשחק עם חברים. שבת אחת, בהיותי בן 8, שמעתי את הילדים משחקים בחוץ והנשמה שלי רצתה להיות איתם. באתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני לא מעוניין ללמוד, הוא שאל אותי מה קרה. עניתי לו אני לא לומד היום וזהו! אבא שלי אמר לי: "בוא נלמד קצת ולאחר מכן תצא לשחק איתם". אני גמרתי אומר בליבי שאני לא לומד השבת ויוצא לשחק עם חברים בחוץ. אבא שלי תפס אותי וקשר אותי לכיסא, ואמר לאימא שלי: "אם את מתירה לו את הקשר אני קושר אותך במקומו" והלך לישון. לאחר כשעתיים הוא קם ללכת לתפילה בבית כנסת, בא ושאל אותי: "נו, בני, היה לך כיף?" עניתי לו: "אבא, הבנתי".

לאחר כמה שנים, בהיותי בן 11 הביאו לנו זכות לגור בכפר יונה, נתנו לנו בית שם. אימא שלי נפטרה בגיל 45, כשאני הייתי בן 15. אבא שלי התמודד לבד עם מסע החיים והיה לו מאוד קשה, לכן, חיפש אישה להתחתן איתה ואכן מצא. עברנו לכפר סבא כתוצאה מהחתונה שלו עם אמי החורגת. נולדו להם ארבעה ילדים והם אחיי החורגים. בזמני הפנוי הלכתי ללמוד מקצוע ,למדתי בבית דפוס (מקצוע שלימים יהיה מקור פרנסתי). בגיל 18 התגייסתי לצבא והייתי משגיח כשרות, הציעו לי לעשות קריירה צבאית וזה היה כיווני לחיים.

גאוותי ומושא אהבתי

בנוסף למשפחה בכפר סבא הייתי לי משפחה גדולה בראש העין והן האחיות של אבא שלי, הייתי מבקר אותן רבות. באחת מהפעמים שנסעתי באוטובוס ישבה לידי עלמת חן ושמה מרגלית והתאהבתי במבט ראשון. ניגשתי אליה ושאלתי אותה שאלות על מנת להבין מי היא. עם המידע שהיה בידי הלכתי לדודה שלי והיא התחילה לעשות בירורים וחיברה בנינו. התחתנו ועברנו לגור בכפר סבא אצל אמי החורגת ולאחר כשנתיים עברנו לכפר יונה. במהלך השנים נולדו לנו ארבע בנות יקרות, משכילות, אוהבות ומאוחדות. בעקבות הרחבת המשפחה הגרעינית שלנו החלטתי לעזוב את הצבא ופתחתי ביחד עם חבר ושמו יהודה בית דפוס, עסק עצמאי ששיגשג והתעצם עם השנים.

מהות חיי

אחרי התקרית שהייתה עם אבי בשבת שמתי לנגד עיניי לא לוותר לעולם על דרך התורה ומהמצוות.

בזכות אבי היקר והחשיבות הרבה שהייתה בעיניו לדרך זו תודה לאל מה שאני יודע עד היום ולאן שהגעתי – זה רק בזכותו. פעם אחת הרגשתי מה זה לא לשמוע לאבא ומאז אני הבנתי מה הוא ערך החיים ואין דרך אחרת.

הזוית האישית

יהל: התרגשתי מאוד מתיעוד סיפורו של סבי היקר. במהלך החיים לא תמיד ניתן למצוא זמן לשמוע את מהלך חייהם של היקרים לנו. נהניתי ממהלך התיעוד ועצם הישיבה עם סבי ועליית זיכרונותיו. אני חייבת לציין שסבי התרגש מאוד מהמעמד ועצם התעסקותי בו. תודה רבה על הזכות!