מאגר סיפורי מורשת

ילדות

סבתא מלכה  נולדה בשנת 1957 בבית החולים הר סיני שבטורונטו, בקנדה. סבתא היא השלישית במשפחה, בת זקונים של הוריה. היה לה נורא כיף להיות הקטנה כי פינקו אותה והיא יכלה לעשות דברים שהאחים הגדולים בגיל הזה לא יכלו. סבתא גדלה בתוך קהילה יהודית שבמרכז טורונטו.

בטורונטו הם היו הולכים ביחד לבית כנסת כל המשפחה ולהורים היה מאוד חשוב הכנסת אורחים, אבא שלה תמיד היה מביא מישהו מבית כנסת לסעוד איתם. החגים האהובים על סבתא הם ראש השנה כי זה התחלות חדשות, פורים זה היה תמיד כיף ומצחיק, אך פסח הינו החג המשמעותי עבורה בגלל ההגדה ויציאת מצרים. סבתא זוכרת שהייתה עושה הצגות עם אחיה להורים על יציאת מצרים. סבתי מספרת שאמה שאלה באיזה צבע היא מעוניינת לצבוע את הקיר בחדרה? סבתא ענתה מיד: כחול לבן, כמו דגל ישראל.

כשסבתא הייתה בת 7 היא אהבה לרכב על אופניים. היא זוכרת שהייתה ירידה תלולה ליד הבית והחליטה יחד עם אחיה לעשות תחרות מי מגיע ראשון לבית. סבתא שלי רכבה ממש מהר, אך הסתכלה לאחור לראות איפה אח שלה והיא נתקעה בעץ. בסוף היא ניצחה, אך זה היה ניצחון כואב.

בית ספר והגן היו באותו מבנה הנקרא בית צדק. סבתא מספרת שבגן הם עשו הרבה פרוייקטים בחגים, וזוכרת במיוחד שהם אספו כסף לקופסה הכחולה של קק"ל כדי שישתלו להם עץ בארץ ישראל ולקראת ט"ו בשבט הם חזרו הביתה עם תעודה שכתוב ששתלו עץ בארץ בשמם.

זכרונות מהבית

בבית סבתי היה בית בן שלוש קומות כולל המרתף. במרתף היה חדר שבזמנים ההם זה היה חדר קר ששימש מקרר לבני המשפחה. מגיל 9 הם היו עוזרים לאבא ירמיהו להכין יין, הוא היה מביא להם ענבים והם היו מועכים אותם עד שיצא מיץ ענבים. סבתי זוכרת שהייתה להם ביקתה ששימשה כבית נופש למשפחה. בבקתה לא היה טלוויזיה כדי שיהיה זמן איכות עם המשפחה.

נעורים

סבתא זוכרת במיוחד את בת המצווה שלה. זה היה טקס צנוע בבית כנסת, והזמינו חברים ומשפחה. היא גם למדה לקרוא בתורה וחילקה את הפרשה עם עוד כמה בנות, זה היה ממש מרגש. סבתא העריכה מאוד את הוריה שנתנו לה להשתתף בתכנון, כי באותם ימים זה לא היה מובן מאליו.

סבתא נזכרת שסבתה מצד אימא, ריטה, נפטרה כשהייתה בת 15. היא הייתה רוכבת אליה באופניים הרבה פעמים והייתה ממש קרובה אליה (נפשית) ריטה הייתה רק בת 72 כשנפטרה.

בכיתה י', סבתא הגיעה לארץ ישראל לשנה בלבד יחד עם משפחתה. בהתחלה היו קשיים אולם בהמשך הכל עבר בכיף ויש לה זכרונות טובים. לאחר מכן, סבתא חזרה לקנדה עד כיתה י"ג. סבתא רצתה לסיים את כתה י"ב ולחזור לארץ, לפגוש חברות טובות, ולעשות שירות לאומי עם כולם. הוריה ביקשו שתסיים תיכון ואז תוכל לעלות. סבתא למדה המון קורסים בלילות ומהאינטרנט על מנת לסיים כתה י"ב ו- י"ג באותה שנה. כך סבתא חזרה לארץ ישראל לשירות לאומי בקיבוץ שעלבים. שם הן עבדו מ- 4 בבוקר במטבח של הקיבוץ. בחצי שנה השנייה סבתא רצתה לתרום בתחום אחר אז היא התנדבה בבית החולים שערי צדק הישן במחלקת ילדים וניגנה להם בגיטרה.

סבתא מופיעה בעיתון

סבתא למדה באוניברסיטה בקנדה חינוך גופני לבריאות. היא עבדה במעבדה לבדיקת כושר של אנשים. היא הצטרפה למועדון ששם עשתה ספורט עם נשים ונתנה תרגילים אישים. נכתבה על סבתא כתבה בעיתון היהודי בטורונטו, כי היא הייתה הראשונה שנכנסה לבתים של אנשים עם כל הציוד הדרוש. באותם ימים לא היה נהוג שיש מאמן אישי וסבתי היא החלוצה בתחום.

חתונה

סבתא הכירה את סבי בבני עקיבא שבטורונטו, הם הלכו לפעולה יחד בבית כנסת בכתה י"א ושם הכירו. סבתא התחתנה בשנת 1978בגיל 21, בטורונטו בבית כנסת שהיא גדלה בו. היא עשתה מסיבת טרום חתונה בבית שלה. היא ילדה את אימא שלי רינה, יונתן, חנן, ירמי ואביאל.

יש לה חמישה ילדים ו-14 נכדים. בתחילת הקורונה כל המשפחה עשתה די הרבה זומים אבל עכשיו כבר נפגשים פנים מול פנים.

עלייה לארץ

סבתא עלתה בגיל 25 לארץ, עם בעלה דוד ועם בתם, אימא שלי, רינה, מטעמים ציוניים ואידיאולוגים. הם הגיעו לרעננה, למרכז קליטה. לאחר מכן, הם עברו לפתח תקווה בגלל שהם ידעו שהעבודה של סבא תהיה באזור תל אביב.

סבתא שלי אוהבת לסרוג ולרקום בנול, היא תופרת שמיכות, מפות ופלייסמנטים. בעבר סבתא התנדבה בוועד של בית כנסת וכעת היא בוועד של חיילים בודדים וכל אחד בוועד לקח תחום בשביל לעזור לחיילים בודדים. סבתי עובדת בתחום של מידע לציבור.

הזוית האישית

גפן: נהניתי מאוד לגלות על סבתא סיפורים שלא ידעתי מעולם. אני מרגישה שבזכות התיעוד בקשר הרב דורי הקשר שלנו התחזק. למדתי מסבתי על התנדבות ועזרה לחיילים בודדים ללא כל תמורה. אני לומדת מסבתא ומאחלת לעצמי הומור, עזרה ושמחת חיים כמו אלו האופייניים לסבתא מלכה.