מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אוסנת והשנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדי יהונתן בראשי יצחקוב. נולדתי בתאריך 10.3.1950 וגדלתי בירושלים בשכונת נחלאות. להוריי קראו יונה ושרה ושמי הפרטי בנעוריי היה אוסי .

ילדותי

בילדותי היינו שישה ילדים בחדר אחד, האחים הגדולים היו מספרים לנו סיפורים מפחידים, בסוף הסיפורים המפחידים במקום לפחד היינו צוחקים מזה. היינו מאושרים ולא היה לנו שום קושי. אהבתי לשחק עם חבריי את המשחקים של פעם, שהיו: חמש אבנים ,קפיצה בחבל, מחניים ועוד.

בילדותי חלמתי להיות שחקנית בגלל שבבית הספר תמיד שיחקתי בתפקיד הראשי בהצגות. כשהצגתי את ההצגות זה היה מרגש ומלחיץ בו זמנית. בסוף כל הצגה, מחיאות הכפיים עודדו אתי מאוד. הייתה לנו הצגה של "היפהפיה הנרדמת" בבית הספר, אני שיחקתי את הנסיך וזו הייתה הצגה מאוד מיוחדת בשבילי. תחביביי היו לשיר ולרקוד .

לבית הספר לא הייתי מגיעה ברכב או הסעות כמו תלמידים היום, אמי לקחה אותי ברגל לבית הספר. אהבתי ללמוד הסטוריה על מדינת ישראל ועל אירועים חשובים ומשמעותיים שעיצבו את מדינתנו.

כילדה, אני וחברותיי היינו יוצאות לפעמים מבית ספר בהפסקות לשוק והיינו אוהבות לקנות שם דברי מתיקה טעימים.

כשגדלתי, כל יום שבת כשאבי חזר מבית הכנסת, היינו אוכלים סעודת שבת ובהזדמנות הזו, כל אחד היה מספר על השבוע שלו וחוויות שהיו לו. לאחר הארוחה המשפחתית, הייתי נפגשת עם חבריי, היינו בשכונה וטיילנו בשדות הפתוחים, נהנים מהאוויר והטבע.

בגיל 18 לא עשיתי צבא מכיוון שהתחתנתי בגיל מאוד צעיר וכשהפכתי להיות אימא, כל ילד היה בעבורי מתנה, עולם ומלואו. זכיתי להקים משפחה ויש לי ארבעה ילדים ו-12 נכדים כיום.

המסר שלי לדור הצעיר

המסר שהייתי רוצה להעביר לדור הצעיר הוא שייפתחו לדברים חדשים ושלא רק יהיו במסכים, שיעבירו שיחות ברוגע בסבלנות בכבוד הדדי ושיגנו על אנשים שלא יכולים להגן על עצמם.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: אני רוצה להודות לסבתא על הסבלנות שלה ואני מאחל לה רק אושר ובריאות!