מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים טנצר, נולדתי ביהוד, בשנת 1953. בילדותי, המושבה נקראה יהודייה, שלמעשה הייתה מעברה קטנה. נולדתי כבן שני במשפחה של הורים וארבעה ילדים, היו לי אח גדול ממני בשם יהודה ושתי אחיות צעירות ממני, שולמית ומינה. בילדותי, עד בי"ס יסודי, גרנו ביהודייה, מושבה בעלת אופי חקלאי, והיה כיף לטייל בשדות ולראות בעלי חיים בטבע, הכי אהבתי לראות פרפרים מסוגים שונים.

כאשר התחלתי בי"ס יסודי, עברנו לבית פרטי עם גינה בשיכון מפ"ם בפתח-תקווה. בבית הזה הייתה לנו גינה גדולה, עם הרבה עצי פרי, אגסים שזיפים אפרסקים שסק, תפוזים קלמנטינות אשכוליות תפוחים ועוד. אהבתי מאוד לטפל בעצי הפרי וכמובן לקטוף ולאכול. בתקופה הזו בילדותי, גיל 5-8 היה לנו כלב גדול שנקרא בובי, מאד אהבתי אותו וביליתי אתו שעות רבות בהסתובבות בטבע,

בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר שיכון עממי בפתח תקווה, הייתה לי מחנכת מאוד נערצת בשם, חווה דגן. באופן יחסי הייתי תלמיד די טוב, מבחינת פעילות גופנית וספורט הייתי די פעיל, וקצת מופרע, תחרות קפיצות מקומה שנייה של בית הספר הייתה משחק שגרתי למדי. בבית הספר היסודי אהבתי את שיעורי הנדסה ופיזיקה ואת שיעורי הספורט המלאכה והתיאטרון. בכיתה ה' שובצתי לתפקיד הראשי בהצגה בית ספרית "בן המלך והעני", ובהמשך עד כיתה ח' כמעט בכל שנה קיבלתי תפקידים ראשיים בהצגות סוף-שנה.

בשנת 1966 חגגתי בר מצווה בחוג מצומצם של משפחתי וחברי כיתתי, בסוף שנת 1966 עברנו לגור במרכז העיר פתח תקווה, בבניין רב קומות, ואת כיתה ח' המשכתי ללמוד בבית הספר המקורי בשיכון עממי ובכל יום נאלצתי לנסוע באוטובוס הלוך וחזור לביה"ס.

בשנת 1967, בתקופת מלחמת ששת הימים, הייתי פעיל עם אבא שלי בתפקידו, כאחראי גזרה ביחידת ההגנה המרחבית בעיר (הג"א). חוויה מעניינת ומיוחדת בעיקר עקב תחושת האחריות שליוותה את הפעילות. עיקר העיסוק של הצוות של אבי היה באכיפת כיבוי אורות בבתים והחשכת אורות כלי הרכב שנסעו בעיר.

בביה"ס התיכון התחלתי ללמוד בבי"ס עמל א בכיתה ט' שהייתה שנת מיון למגמות מקצוע, בבי"ס המקצועי. בסיום השנה, לאחר מיון, שובצתי לבי"ס עמל ב' שהיה בי"ס מקצועי, למקצועות הטכנולוגיים, למגמת טכנאי אלקטרוניקה. סיימתי תיכון מקצועי, כטכנאי אלקטרוניקה כמעט בגיל 19, ואז התגייסתי לצה"ל ישירות למיון, ובהמשך לקורס טיס. סיימתי כ-3 שלבים בקורס, כולל טיסות על פייפר ובהמשך על פוגה מגיסטר, כולל טיסות סולו. הודחתי מהשתתפות בקורס טיסה, ועברתי לקורס אמנ"ט (אימוני נווטים), שם הייתי כ-2 שלבים ואז הגשתי ויתור ועזבתי את הקורס. לימים חזרתי לבסיס חצרים, כטכנאי אלקטרוניקה ושובצתי לגף נש"ר (ניווט וקשר).

במהלך קורס הטיס הכרתי את אשתי אילנה, התחתנתי עם אילנה בהיותי בן 21, נולדו לנו 3 בנים, אסף-75, לירון-79, עמית-82, עברנו מס' פעמים דירות, כולל מעבר לבסיס רמון בו גרנו כ-7 שנים. ילדינו גדלו באווירה טובה של שיכון משפחות, דומה קצת לקיבוץ.

בשנת 90 עברנו לגן יבנה ומאז אנחנו גרים כאן. במהלך השנים, בני התגייסו וכולם עברו במסגרת קורס הטייס. הבן הבכור והבן הצעיר סיימו כטייסי קרב, הבן האמצעי לירון היה בקורס ובהמשך שירת בתחום מ"א, ולמד באוניברסיטת באר-שבע – לימודי תוכנת מחשבים, וכיום עושה חייל בתחום זה,

במהלך שירותי הצבאי, יצאתי ללימודי תואר ראשון ובהמשך לקורס קצינים, ביצעתי שירות טכני מעניין בתחום הקשר והמחשוב במס' בסיסים, המטה, החייל, ובמרכז הלוגיסטי של חיל האוויר, סיימתי את שירותי הצבאי בגיל 48 לאחר כ-27 שנות שירות בחובה ובקבע.

בהמשך עבדתי בחברה פרטית בתחום הניהול הלוגיסטי של מחסנים, אחסון וניהול מלאי ומתן שירות לוגיסטי לגוף המכירות של החברה, כולל מתן שירותי לוגיסטיקה לחברה חיצונית ב- TPL, שרותי לוגיסטיקה לגוף חיצוני.

בשנת 2015 החלטתי להפסיק לעבוד כשכיר, ומאז אני מתנדב במסגרות שונות, הן בהתנדבות במסגרת העירונית, לתמיכה ושירות תיקונים לניצולי שואה ביישוב, והן במרכז יום לקשישים תשושי נפש, וחולי דמנציה באשקלון. משמש כאב הבית של מרכז יום ומשתדל לתקן ולשפץ כל מה שהתקלקל בשוטף.

הזוית האישית

חיים: תהליך מקסים עם המון קשר אישי סבא נכדה עלמה: היה לי כיף להיפגש עם סבא ולחזק אתו את הקשר.