מאגר סיפורי מורשת

כאן ביתי פה אני נולדתי

סיפור קיצור תולדות חיי מוקדש לנכדתי האמצעית והאהובה אמה קיסל.

שמי יעקוב קיסל השם הפרטי שלי על שם סבי שנספה בשואה, אני כותב כאן, יחד עם נכדתי האמצעית והאהובה עליי כל כך, אמה קיסל מבית ספר נווה נאמן בהוד השרון. במסגרת התכנית הקשר הרב דורי.

אני בן 72 נשוי לגיה. אני אבא לניר, יש לי שלוש נכדות חמודות: רומי, אמה וליב.

נולדתי בעיר יאסי ברומניה בתאריך 7.5.1951 לאימי קראו אולגה ולאבי קראו אברהם, אני בן יחיד להוריי.

גדלתי במשפחה אהובה יחד עם סבתי ששמרו ככל שהיה ניתן על יהדות (אכלנו כשר הקפדנו ללכת לבית כנסת אימי וסבתי היו מדליקות נרות שבת ואבי היה עושה קידוש), אופי היחסים בין הורים לילדים היה יחס טוב ואוהב ועודדו אותי להצטיין בלימודים ובמיוחד סבתא שלי שעודדה אותי מאוד ללמוד עברית ולמרות שלימוד השפה העברית הייתה אסורה ברומניה.

 בצעירותי

גדלתי בבית קרקע עם חצר גדולה והחצר הייתה משותפת עם ארבע משפחות יהודיות. החלום שלי היה לעלות לארץ ישראל ולהכיר חברים חדשים וזה באמת התגשם.

ברומניה היינו משחקים בקיץ ובאביב משחקי כדור, תופסת, מחבואים, משחק באגוזים ובחורף היינו גולשים על מגלשת שלג, היינו בונים אנשי שלג ועושים מלחמות עם כדורי שלג.

בבית ספר למדנו מקצועות רגילים כמו מתמטיקה, היסטוריה, גיאוגרפיה, שפות כמו רוסית וצרפתית. עברית למדתי בסתר, בכיתה ד' בנוסף לשפה הרוסית שהייתה חובה, הייתי צריך לבחור שפה נוספת בין אספרנטו או צרפתית ובחרתי בצרפתית. הייתה לנו תלבושת אחידה והיא נראתה כמו שמלה עם משבצות קטנות אפורות ופפיון אדום – זו הייתה התלבושת עד כיתה ג'. בכיתות יותר גבוהות הייתה לנו חולצה אחידה עם סמל בית ספר ועניבה משולשת אדומה.

היחסים עם המורים היו ביראת כבוד וזהו כל פעם שמורה היה נכנס לכיתה היינו קמים ועומדים עד שהמורה היה מתיר לשבת, עם מנהל הבית ספר היה נכנס לכיתה באמצע השיעור כל התלמידים והמורה היו עומדים כל עוד המנהל לא היה מתיר לנו לשבת. אצלנו בבית ספר לא היה חדר אוכל כל אחד היה מביא מהבית כריך ויושבים ואוכלים אותו בהפסקה הארוכה.

אז היינו מאזינים למוזיקה קלאסית, ואני למדתי לנגן באקורדיון. האמצעי ואופני הבידור שהיו נהוגים אז זה קונצרטים ותיאטרון והיינו הולכים לראות משחקי כדורגל.

פעם חיזור היה הזמנה לסרט, מסיבה וללכת לים. את אשתי הכרתי באמצעות חברים שהכירו בינינו בחיפה וככה התחלנו לצאת והכרנו.

עם ההורים שיתפנו ודיברנו פתוח על כל נושא אבל מתוך נימוס לא היינו מדברים איתם על דברים גסים. ההורים לא היו מעורבים הרבה בחיים שלנו הילדים כי הם היו במנטליות של חוץ לארץ ולא דיברו והבינו כל כך טוב את השפה העברית. כמשפחה היינו נוהגים לעשות ארוחות משפחתיות, וקידוש ביום שישי וללכת בחגים ושבתות לבית כנסת.

העלייה לישראל

לאחר שקיבלנו אישור משלטונות רומניה לעלות לארץ טסנו לאיטליה לנפולי ובנפולי התאחסנו באכסניה של הסוכנות היהודית ומאיטליה טסנו בטיסה ישירה לישראל. הגענו לעיר עפולה לשכונה שנקראת גבעת המורה ולמוחרת עברנו לבית של סבא שלי בחיפה ולאחר מכן עברנו לדירה בנתניה.

כעולים חדשים היה לי כיף והקליטה הייתה קצת קשה להורי להתרגל לארץ חדשה לחפש עבודה חדשה ולהתחיל חיים חדשים.

הזוית האישית

סבא יעקה ואמה: נהננו מאוד להשתתף בתוכנית ואנו מאחלים אהבה גדולה לכל המשפחה.