מאגר סיפורי מורשת

אני ציונה אשטמקר (לשעבר ששונקר), נולדתי בתאריך 22.5.1959 בהודו, בשם סילונה, בעיר אחמדאבאד. אחמדאבאד היא העיר הגדולה ביותר במדינת גוג'אראט במערב הודו. אחמדאבאד היא העיר השביעית בגודלה בהודו.

עליתי לארץ במטוס כשהייתי בת 10. יש לי חמישה אחים, אני השלישית מבין האחים. לאבא שלי קוראים מוזס (משה) ששונקר, ולאימא שלי אליזבת דוקרקר (ז"ל). לאבא שלי בהודו היה בית ספר לנהיגה ואימא שלי הייתה עקרת בית.

המקצועות שהכי אהבתי בבית הספר הן: גאוגרפיה ומלאכה גם בבית הספר בהודו. בהפסקות הכי נהניתי לשחק עם החברות שלי תופסת או מחבואים. החוויות הכי טובות שאני זוכרת מהודו היו שחגגנו את שמחת תורה בבית הכנסת עם המון שמחה וריקודים, ביום האהבה היינו נוסעים כל הילדים לחוף הים כולם (כל האחים) במשאית אחת והיינו אוכלים שם דייסת אורז. בהודו הינו חוגגים את כל החגים שחוגגים בישראל, גם פורים היה מאוד שמח – היו מתחפשים למשה דיין אז, הוא היה גיבור ישראל, גם ביום כיפור היינו הולכים לבית הכנסת. לתשליך בראש השנה היינו הולכים לחוף הים, כל החגים בהודו היו מורגשים ודווקא בארץ הם כמעט ולא מורגשים. היה בית כנסת מאוד גדול בהודו.

לא כל כך רציתי לעלות לארץ, היה לי טוב שם. עלינו לארץ כי אבא שלי לא רצה שאנחנו, הילדים, נתחתן עם גוי. גוי הינו אדם שאיננו יהודי. בזמן הפנוי שלי הייתי עושה הרבה, שיחקתי עם אחים שלי, עשינו שיעורים ולפעמים עזרתי לאחים שלי ועזרתי גם בבית.

היה לי קשה כשעזבתי את הודו, עליתי עם אימא שלי, אבא שלי והאחים שלי. רק סבא שלי, סבתא שלי, דודים שלי ובני דודים שלי נשארו שם ורק אחר כך, כמה שנים אחרינו גם הם עלו לארץ. כיום כמה בני דודים שלי עדיין בהודו.

במשך הרבה שנים הייתי תופרת ועשיתי שמלות לאירועים גם לעסקים וגם ללקוחות פרטיים. היום, אני אוהבת להתעסק ביצירה, אופנה וכל הזמן לחדש ולגוון את העיסוק, אני עושה סדנאות יצירה ותפירה לילדים ולמבוגרים בבית, הייתה תקופה שהייתי מתווכת דירות. אני גם מאוד אוהבת לטייל בעולם.

יש לי שלושה ילדים בוגרים ושישה נכדים והכי כיף לבלות עם הנכדים והמשפחה ולפנק את המשפחה באוכל הודי טעים, כמו שלמדתי מאימא שלי ז"ל להכין.

הזוית האישית

נועם: אותי זה לא ממש עניין כל הדבר הזה עד התוכנית, הרגשתי שיש הרבה דברים שאני רוצה וצריכה לדעת זה היה כיף ונחמד להתעניין ולשאול וללמוד דברים שלא ידעתי על המשפחה שלי.

ציונה: התוכנית העלתה בי זכרונות יולדות ומאוד שמחתי לשתף.