מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת ואני נונה (סבתא) של ליעד. נולדתי בחיפה בבית חולים רוטשילד שהיום הוא מכונה בני ציון, בשנת 1961.

אני דור תשיעי בארץ ומשפחתי היא ממקימי מדינת ישראל. הדורות הקודמים היו ממקימי מפ"ם.  

הקמת משפחה

 בשנת 1979כשהייתי בת שמונה עשרה וחצי, התחתנתי. הכרתי את בעלי, כשאחותי ואני הלכנו לקולנוע ובעלי ישב מאחורינו ורצה להכיר אותנו. התחתנו באותה שנה שהכרנו. החתונה התקיימה "בחיפה באולמי לב הדר".

לא הייתה מסיבת טרום חתונה, בזמננו זה לא היה מקובל. ב- 1980 כשהייתי בת תשע עשרה וכמה חודשים, ילדתי את ביתי מלי הבכורה והיחידה. בשנת 1999 בעלי נהרג בתאונת עבודה שפורסמה בזמנו בעיתונים ובתקשורת.

בשנת 2009 נולדה נכדתי הבכורה ושמה אדיר, בשנת 2010 נולדה ליעד, ובשנת 2013 נולדה נכדתי הקטנה והאחרונה, הראל.

לימודים ועיסוקים

אני עובדת בעיריית חיפה כבר עשרים וארבע שנים, באגף יחסי אנוש.

השכלתי דלה, משום שבזמנו לא היתה מודעות לרכישת השכלה בלימודים כמו בזמננו אנו. שאפתי מאוד ללמוד רפואה אך לא היתה לנו אפשרות. זו אכזבה גדולה בעבורי ועד היום אני נושאת אותה. הרבה תחומי לימודים בחיי לא מומשו לצערי הרב, עקב מצוקה כספית, אך ממרום גילי אני מבינה שאת הדברים החשובים, הטובים, השגתי בדרכים מועילות,  ובזכות זאת, זה מה שאני כיום. 

העיסוק שלי היום לא היה מתוכנן, ולמזלי הוא מקום בטוח בעבורי, כי אני מודעת לכך שהיום, יש הרבה קשיים להתקבל למקומות עבודה.  לפני עשרים וארבע שנים התקבלתי לעיריית חיפה, דבר שלא תוכנן מראש. גם כיום הייתי רוצה ללמוד רפואה וכן גם בעתיד.

יש לי בת אחת יחידה, שלוש נכדות מקסימות, וכל הזמן אנחנו יחד. ילדי ונכדיי חיים בארץ וקשה לי להעלות על דעתי שהם היו חיים רחוק ממני.

הזווית האישית

ליעד: למדתי  על סבתא שלי דברים שלא ידעתי לפני כן. סבתא מאוד רצתה להיות רופאה ולמשפחתה לא היו האמצעים לתת לה ללמוד, היום אני מבינה למה מאוד חשוב לה שאני והאחיות שלי נלמד ונתקדם בלימודים. יש לה חלום שאחת מהאחיות שלי או אני נהיה רופאות. היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא, ממש חיכיתי כל יום שישי שיגיע המפגש וגילינו ביחד תקשורת מדהימה נעימה וכיפית.

סבתא: חיכיתי כל פעם שיגיע המפגש נהנתי מאוד מאוד, חלקנו חוויות, והמון דברים שליעד נכדתי לא ידעה עליי.