מאגר סיפורי מורשת

שמי רלי, נולדתי להורים שהגיעו מרומניה. אבא שלי הגיע בשנת 1945 לפני קום המדינה. אמא שלי הגיעה בשנת 1950 אחרי שעברה את השואה בטרנסטרסיה- שזה סיפור בפני עצמו.

ספור מעניין על השם שניתן לי, הורי רצו לקרוא לי אריאלה, אך סבתי חלמה על אמא שלה, שקראו לה רחל ואבי הסכים לשינוי. אמא שלי כעסה והחליטה להוסיף שם נוסף לאה, על שם דודה שלה ששלחה לה בגדים וכסף מאמריקה בזמן השואה. לכן שמי רחל לאה, בתעודת הזהות, אבל אמי קראה לי רלי וזה השם שאני נקראת עד היום  על ידי המשפחה וחברים.

נולדתי וגדלתי באשקלון. את ילדותי עברתי בעיר העתיקה של אשקלון הנקראת מגדל. אני בת בכורה במשפחה וגם נכדה בכורה בין 16 נכדים.

היינו משפחה גדולה ומורחבת בקשרים הדוקים. במשפחה חגגנו יחד חגים, נכדים והורים בבית סבתא טוני, שקראנו לה הסבתא הגדולה. החגים הזכורים לי הם ראש השנה יום כיפור פורים ופסח שמלווים אותי לאורך כל השנים.

להורי הייתה חנות בגדים ובדים שבהמשך השנים הפכה לחנות לגז ומכירת כיריים ותנורי גז  בשם "פזגז". בילדותי, ביליתי הרבה בחנות. אחר הצהריים הגעתי להיות עם הורי עד הערב, אז לא היו בייביסיטר או סבתות. זכורה לי קונדיטוריה סמוכה בשם מוסקוביץ, ממנה אכלתי עוגת סברינה מיוחדת שטעמה זכור לי עד היום.

מגיל 12 החלפתי בקופת החנות את אמא/דודה/סבתא כדי שהן תוכלנה לצאת לחופשה בקיץ. בפורים הייתה ה"עדלאידע" של אשקלון עוברת ברחוב הראשי ליד החנות וזו הייתה תהלוכת תחפושות חווייתית ומקסימה.

את חגיגות יום העצמאות כילדה אני זוכרת כחוויה מרגשת. ערב שבו כל התושבים היו מגיעים לבמה המרכזית ומעגלים מעגלים של אנשים רוקדים, הייתה שמחה גדולה.

בגיל 12 חגגו "בת מצווה" והורי חגגו לי בבית מלון שקיים עד היום ונקרא "גני שמשון". הייתה מסיבה מרגשת מאד עם הרבה אורחים.

אספר לך על תקופת בית הספר, למדתי בבית הספר "כצנלסון" באשקלון בו היו כיתות א'-ח'. בבית ספר "כצנלסון", בו נשאו הורי, למדתי עד כתה ח'. אבא שלך תמר ודוד שלך אייל למדו באותו מקום שהיום נקרא בית ספר "אומניות" מכתה א' – י"ב. והיום לומדות בו שתי בנות דוד שלך, יובל ושחר. כך ש-4 דורות עברו בבית הספר.

בכתה ה', נאלצתי לישון אצל סבתא טוני, שהייתה אלמנה וגרה ליד בית הספר. כך כל ערב הייתי מגיעה אליה לשינה ולאחר בית ספר הולכת הביתה. נכדים נוספים גם עשו זאת.

המורות שלמדו אותי והשפיעו עלי היו: כתה א'-ג' המורה נעמי שעלתה מרוסיה וסגנונן הקריאה השפיע עלי וגיליתי זאת כשלמדתי בסמינר והמורה שאל אותי: "המורה שלך היתה רוסיה?" כיוון שהיה לי מבטא רוסי.

כתה ד' המורה דליה למדה אותנו שירי ארץ ישראל שעד היום אני זוכרת ושרה.

כתה ז'-ח' המורה נעמי הגיעה כמורה חיילת, מורה לאנגלית ומחנכת. לאחר מכן החלטתי להיות מורה כמוה. עד היום כשאנחנו נפגשות אני אומרת לה שנעשיתי מורה בזכותה.

היום יש לכם מבחני מיצ"ב ולנו היה "הסקר". בתקופתי בכיתה ח' נערכו מבחני הכוונה לתיכון ללימודי המשך שנקרא סקר. אני זוכרת שיצאתי בוכייה וחששתי מאוד מכשלון. בסוף השנה נאמר לי שאני מתאימה להיות אחות או מורה.

תלבושת ביה"ס הייתה אחידה, חולצה תכלת עם צווארון וכפתורים, מכנסיים או חצאית. כיוון שזה לא היה נוח אני עד היום לא קונה חולצות עם צווארון, מכנסיים או חצאית כחולה. לשעורי ספורט מכנסיים קצרים עם גומי – היום זה נראה מצחיק.

בבית הספר נחוגו החגים וביחוד זכור לי פורים, כל שנה התחפשתי ויש לי תמונות מכתה א' עד ח'. אז לא מכרו תחפושות והכנת התחפושות הייתה חוויה בפני עצמה.

בשבועות, ליד בית הספר היה גן עם דשא ובמה מרכזית. כל תלמידי ביה"ס השתתפו בתהלוכה ונהגו להגיע עם חולצה לבנה, זר על הראש וטנא ביד. היו הופעות של כתות בדקלום שירה ומחול.

טקס יום השואה, מנהל בית הספר, משה אייזמן,  היה נצול שואה, ערך לנו טקסים מיוחדים והזכורים לי במיוחד טקס "יום הזיכרון". טקס שבו הייתה דממה ומנהל בית הספר הקפיד שנדע ונבין מה המשמעות. לימים כשנהלתי בית ספר, בכל טקס נזכרתי בו ויישמתי את התחושה.

אני רוצה לספר לך משהו שיפתיע אותך, לא הלכתי לתנועת נוער כיוון שהורי חששו מכל מיני השפעות. בקשתי לפעמים ללכת למועדון וגם לא הרשו, אבל לפעמים "שקרתי" והלכתי ללמוד רקודי עם.

באשקלון היו שני בתי ספר, תיכון עיוני ומקצועי,  מכתות ט'-י"ב. בית הספר תיכון "תגר" היה עיוני, הלמודים בתיכון דרשו הרבה השקעה, ביחוד אנגלית ומתמטיקה.

היו לנו שעורי גדנ"ע. פעילות הגדנ"ע מזמנת את הנער למפגש בלתי אמצעי עם חוויית הצבא במשך חמישה ימים, אשר במהלכם התלמידים חווים פעילויות, מעגלי שיח, מסדרים, שעורים ועוד. יצאנו ל-5 ימים מרוכזים בשדה בוקר, שם עברנו הכנה לטירונות בצבא וגם יצאנו לשרות לאומי של 3 ימים לפעילות חפירות ליד הכותל.

עם סיום הלימודים בכתה י"ב התלבטתי מה לעשות. רציתי מאד להיות שרטטת בצבא, אך הגיוס היה מאוחר. כיוון שלא הייתי בתנועת נוער לא ידעתי מה זה שירות לאומי. כשהחלו חברות לדבר על למודים בסמינר, החלטתי ללכת ללמוד הוראה לפני הצבא. לכן נרשמתי לסמינר בית ברל ליד כפר סבא יחד עם שתי חברות ילדות, צילה ואסתי שאתן אני בקשר עד היום. למדתי בסמינר בבית ברל, גרתי בפנימייה יחד עם 2 חברות מהתיכון, ומידי שבת חזרתי הביתה.

זו הייתה תקופה יפה בה הרגשתי שאני נהנית מאד, נפגשתי עם מקצועות כמו בוטניקה וזואולוגיה. היו לנו הרבה טיולים בטבע והמגע עם ילדים בבית ספר עניין אותי והמוטיבציה הייתה גבוהה. עם סיום הסמינר התגייסתי לצבא כמורה חיילת.

לא גרנו בבסיס, אלא בעיר. קבלנו חדר וגרתי יחד עם חברתי צילה ועוד חיילת בשם זיוית שגם אתה אני בקשר עד יום. אנחנו כלכלנו את עצמנו והיינו צריכות לדאוג לדירה נקייה ומסודרת. מדי פעם הייתה מש"קית באה לבקור ובקורת.

זו הייתה שנת 1973 – מלחמת יום הכיפורים. כחיילות נשארנו במקום ועזרנו בבית הספר ובמקום לפי הצורך. לאחר הצבא נשארתי ללמד בקריית גת ובמקביל החלטתי להמשיך ללמוד באוניברסיטת "בר אילן", תואר ראשון בחינוך.

בשנת 1977 נשאתי לסבא נמי והחלטנו להישאר באשקלון. בשנת 1979 עברתי לעבוד באשקלון בבית ספר "דקל", בו עבדתי 28 שנה, כמורה וכמנהלת בית הספר.

סבתא מספרת על דרכה ממורה למנהלת ביה"ס: "התגייסתי כמורה חיילת בשנת 1973 ושירתי בבית ספר "בן צבי" בקריית גת. בבית הספר למדתי הרבה מיומנויות שעזרו לי לבצע את תפקידי כמורה וכמדריכה פדגוגית למתמטיקה. נשארתי לעבוד בקריית גת עד שנת 1979. בשנה האחרונה מילאתי תפקיד של סגנית פדגוגית, כיוון שהמנהלת והסגנית עזבו. עברתי לעבוד באשקלון בשנת 1980 בבית הספר "דקל", בו הייתי מורה מחנכת, מדריכה בית ספרית במתמטיקה. חנכתי ולמדתי בכיתות ד-ח עד שנת 1993. אהבתי את עבודתי כמחנכת וכמורה והשתדלתי להנחיל ערכים ודרך ארץ לתלמידים. בשנת 1993, המנהלת עזבה ומינו אותי למנהלת בית הספר. העבודה בבית הספר הייתה מאתגרת עם הרבה משימות שנתיות. הובלתי פרויקטים לקידום התלמידים בבית הספר. העבודה לא הייתה קלה אך הייתה מאתגרת מאד. באחת הפעילויות נציג עירייה קרא בשמי רחל דקל ולא רבינוביץ, כיוון שדקל היה בראש סדר העדיפויות שלי. כמנהלת השתדלתי להשרות אווירה משפחתית כמו כן הדגש היה לקדם את התלמידים ו"לקבל כל ילד כמו שהוא."

חלמתי ואהבתי מאוד לצייר מאז ילדותי. אמי מספרת שציירתי מאוד יפה בבית הספר. היה לי מורה לציור שלאורך שנים זכרתי אותו כמורה טוב שהשפיע עלי. כחיילת ציירתי עם חברות. כשעבדתי לא היה לי זמן לצייר ותמיד חיכיתי לממש זאת.  היום כשאני בפנסיה מזה 15 שנה, אני מממשת את החלום, מציירת ונהנית מאד. גם  את תמר, כשבאה לבקר מבקשת לצייר יחד איתי.

הזוית האישית

תמר: המפגשים עם סבתא היו ממש מעניינים, נהניתי ולמדתי על סבתא בכל רגע, סבתא ספרה לי על חוויות בכל שלב בחייה וגם על חלומה לצייר ולהיות מורה. יצאתי מכל מפגש עם ידע רב יותר על סבתא. סבתא רלי: לראשונה במפגש זה ספרתי על עצמי לתמר על פי בקשתה. לאורך כל המפגשים תמר התעניינה ושאלה שאלות שהוציאו ממני את חוויות חיי.