מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוניה גרינהרש נולדתי בשנת 1952 בעיר אולבסק שבאוקריינה, עליתי לארץ בשנת 1991.

כשהייתי בת-11 גרתי בעיר קטנה באוקראינה. שם הדת והאמונה היו אסורים באותה תקופה ליהודים, נוצרים ולמוסלמים. אבל היהודים בכל זאת התעקשו לשמור על הדת, ציינו את החגים ושמרו על מסורתם. כך למשל לפני שסבתא שלי עמדה להדליק את נרות שבת, שלחו אותנו הילדים לבדוק שכל החלונות ותריסים סגורים. כדי שהגויים לא יראו שאנחנו שומרים שבת.

 

החוויה שאני זוכרת מילדותי היא: ההכנות לחג פסח והחגיגה עצמה. ברחוב שגרתי בו היה בית אחד עם תנור גדול ומיוחד שנתנו למשפחות להכין מצות. לכל משפחה הוקצב זמן משלה, אבל כל שאר המשפחות היו באות לעזור.בתור ילדה אני זוכרת הייתי חוזרת מבית הספר וישר רצה לעזור לסבתא ולאמא שלי בהכנת מצות. עשינו סרט נע לכל אחד היה תפקיד: אחד עשה בצק, שני רידד, שלישי הכניס לתנור, רביעי סידר את המצות בארגזים. פחדנו לקחת את הארגזים באור יום אז עשינו זאת או בערב או בלילה.

 

אני זוכרת שבאחת מהשנים המנהל מבית הספר שלי (שהיה יהודי) ביקש לבוא לסדר פסח משפחתי שלנו שעשינו כמו שצריך. הרגשתי רגשות מרובים: מצד אחד שמחתי והתרגשתי שמנהל בית הספר שלי יהיה עם משפחתי בחג, מצד שני התביישתי וחששתי בשבילו שיגלו שהוא חגג את החג. כל שנה בפסח אני נזכרת בסיפור זה, ועכשיו אני שמחה שאני יכולה לחגוג את כל החגים עם משפחתי בשמחה ובלי פחד. ובשבילי זה לא מובן מאליו!

 

פֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, במקביל למכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל…" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף." ויקיפדיה 

תשע"ו