מאגר סיפורי מורשת

שמי חגית, נולדתי בקריית חיים, יישוב על יד חיפה, בשנת 1951. להורים שלי קראו שלמה וזיוה, יש לי אח אחד שגדול ממני ב 13 שנה וקוראים לו גלעד. שם המשפחה שלי מהבית הוא וינגרטן, מגיל 3 הלכתי לגן ילדים, אני זוכרת את ג'ניה, אני זוכרת את היום הראשון בכיתה א' בביה"ס "רבבים" שבו למדתי עד כיתה ח'.

תמיד בבית היה לנו כל מה שצריך – אבא שלי היה מנהל עבודה, ואימא שלי רוב הזמן הייתה בבית. הייתי בתנועת ה"נוער העובד" ומאוד אהבתי לצאת לטיולים למחנות, מחנות עבודה בקיבוצים, עזרנו בקטיף של תפוחים, אגסים, אפרסקים. עשינו חיים. זה היה מקום קטן והיה כיף לגור בו. בתיכון למדתי בקריית חיים במגמה ספרתית וסיימתי בית ספר תיכון וכמו כולם התגייסתי לצבא. שירתי בחיל הקשר, מש"קית ח"ן וסעד, ושם הכרתי את רפי בעלי, התחתנו כשהייתי בת 20. יש לי שלושה ילדים – אילת, זיו וגיתית, ויש לי שמונה נכדים: ליה הנכדה היחידה, יש לי נכד בן 20 שקוראים לו עילאי.

במשך כמעט 30 שנה הייתי מורה להיסטוריה בחטיבת "אלון". כשהבת הצעירה שלי גיתית נולדה התחלתי ללמוד באוניברסיטה, למדתי תואר ראשון בהיסטוריה בתולדות עם ישראל וארץ ישראל, ועשיתי גם תואר שני באוניברסיטת חיפה באותו נושא, התמקדתי במיוחד באישה בעלייה השנייה. עברנו לכוכב יאיר כשאילת הייתה בכיתה ט', וכשזיו וגיתית היו בבית ספר יסודי. אנחנו מאוד אוהבים לחיות בכוכב יאיר, היה כיף לגדל שם ילדים: הם היו בצופים ובבית ספר ורפי היה בצבא, סא"ל בחיל הקשר, אני עבדתי בבית ספר והיו לנו חיים טובים: טיולים, נסענו לחו"ל עם הילדים.

כאמור, למדתי באוניברסיטה היסטוריה. בחרתי בכך כי מאז שהייתי ילדה מאוד אהבתי היסטוריה. אהבתי גם מאוד ספרות וקריאת ספרים עד היום. התחביב שלי הוא ללמוד, אני מאוד אוהבת ללמוד, הרבה קורסים. אני מאוד אוהבת לעזור לנכדים שלי ללמוד למבחנים ולעשות שיעורי בית. אחת החוויות המסעירות שהיו לי הייתה שגרתי בבסיס ופגשתי אנשים אחרים. כשגדלתי בקריית חיים – זה מקום מאוד קטן ונפגשים כל הזמן עם אותם אנשים מבית הספר היסודי, הם גם עלו איתנו לתיכון. נכון שבתיכון כל אחד בחר מגמה, אבל היינו יחד בתנועה. בצבא פגשתי אנשים חדשים, גם את בעלי שהיה קצין והגיע מכפר לימן. אני הייתי סמלת והייתה לי חוויה מאוד טובה לשרת בצבא.

חוויה טובה נוספת שהייתה לי היא שעברנו לכוכב יאיר, אני זוכרת שבאנו לפני שבנו בתים וראיתי את השדות עם הפרחים: רקפות, כלניות, חורשות, ישוב חדש שהולך לקום ואנחנו עומדים לגדל בו את הילדים שלנו, וידעתי שזה מקום שבו אני רוצה לגור. עוד חוויה הייתה עם הנכד שלי הראשון עילאי, שנולד בארה"ב: אני זוכרת שבכל חופשה מבית ספר הייתי נוסעת לארה"ב לבקר אותו, וכשנולדה ליה זו הייתה הנכדה הראשונה שנולדה לי בארץ והייתי באה כל שבוע להיות איתה ולשחק איתה, זו הייתה לי חוויה מאוד טובה.

אני נולדתי בארץ ממש יום לפני ליל הסדר ותמיד הרגשתי גאווה עצומה שנולדתי בארץ ישראל, ותמיד התפלאתי – איך זה יכול להיות? נולדתי שלוש שנים אחרי שהוקמה המדינה והכל מסודר ויפה. הייתי בטוחה שבכל העולם מקנאים בנו איך הצלחנו להקים כזו מדינה. כמובן שזה לא נראה כמו שזה נראה כיום. עוד חוויה שאני זוכרת זה יום השואה – תמיד אמרתי: "איזה מזל יש לי שלא נולדתי באירופה ולא הייתי ילדה בשואה כי אני לא יודעת איך ואם הייתי שורדת". הייתי שוכבת במיטה ואומרת: "וואו, איזה כיף לנו שאנחנו חיים בארץ משלנו ויש לנו צבא ולא צריכים לסבול מאנטישמיות."

יש לי אח אחד שמבוגר ממני ב-13 שנה. זכור לי שאני הייתי בכיתה א', היה מבצע סיני ואני זוכרת אוניה שקראו לה "ברק אל עאוול" וחיל הים תפס אותה, אז אח שלי חפר שוחה בחצר ושם היינו אמורים להסתתר אם תהיה הפצצה, כי ליד קריית חיים היו מכלי נפט שעד היום נמצאים שם וגורמים לזיהום נוראי, אבל אז לא ידענו זאת. אח שלי היה ספורטאי מצטיין, הוא היה אלוף הארץ בקפיצה לרוחק ונסע לארה"ב ללמוד ועשה שם תואר דוקטור בפסיכולוגיה ופיזיולוגיה. במשך השנים הוא היה מנהל מכון וינגייט ויש לו ארבעה ילדים – שניים טייסים ובת שנשואה לטייס. אנחנו בקשר מאוד הדוק והוא מאוד חשוב לי.

כשהתחתנתי עם רפי הוא היה בן 23 ואני הייתי בת 20.5. הוא למד בטכניון הנדסת חשמל והיה בקבע והגיע לדרגת סגן אלוף. כשהשתחרר מהצבא בגיל 40 הוא היה סמנכ"ל בסלקום ומנכ"ל חברה ועכשיו – אפילו שהוא בן 73, הוא עדיין מנהל חברה, אוהב את הנכדים שלו, אוהב מאוד את ליה, דואג לבית, דואג לכולנו ואוהב להזמין אותנו לטיולים בחו"ל ומגיעה לו מילה טובה.

הזוית האישית

חגית: נהניתי לעבוד עם ליה ולספר את הסיפור שלי. ליה תמיד אהבה להקשיב לסיפורים שלי ושל רפי וזה ניכר בכך שהיא הקשיבה ולא פיספסה פרט. נהניתי לעבוד עם ליה מאוד.

ליה: נהניתי לעבוד עם סבתא ולהקשיב, לסבתא לדעתי יש סיפור מאוד מעניין ואהבתי מאוד להקשיב לה.