מאגר סיפורי מורשת

שמי נבו גז ואני תלמיד בכיתה ד' ברקת בבית הספר בארי, ראשון לציון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את הסיפור של סבתי יהודית לוזון מצד אמי.

סבתא שלי יהודית מספרת שהיא מרגישה אושר גדול לשתף אותי, הנכד שלה,  נבו ואת חברי לכיתה בסיפור אחד או שניים על ילדותה וכך היא מספרת.

ילדותי בישראל

נולדתי בבאר יעקב לפני 72 שנה בת שנייה להורי בשכונת "מחנה טוניס". מאוחר יותר נולדו עוד שלוש אחיות כשהקטנה בהן, אביגיל, נולדה בדיוק ביום ובחודש שבו אני נולדתי בהפרש של תשע שנים. גדלתי בצריף עם חדר אחד שהיתה בו המון שמחה ואהבה ולא חשבנו על פרטיות.

כל האחיות מאוד קשורות אחת לשנייה, אוהבות, אכפתיות ומאוד משפחתיות. עצם זה שכולנו גדלנו בחדר אחד לדעתי זה מאוד מקרב ומאחד. בשמחה אודה, שאני ואחיותי מיישמות בדיוק את מה שאימא שלנו לימדה אותנו. זה הערך הכי חשוב שאני דאגתי להעביר הלאה לבנותיי בחינוך והן מעבירות לילדים שלהם.

סבתא יהודית ואחיותיה

בגיל עשר הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד, אהבנו לשחק בפינג פונג (טניס שולחן), יצרנו יצירות – עבודות מלאכה, השתתפנו בא"ש לילה (אימון שדה) ועוד. בהמשך כשגדלתי הייתי מדריכה מגיל 15 עד 18. כל תנועת הנוער הייתה חוויה גדולה עבורי והיה לי כיף להדריך את הילדים והנוער. למדתי בבית ספר ממלכתי א' עד כיתה ח' והמקצוע האהוב עליי היה תנ"ך כי הסיפורים יפים ומרגשים בעיני.

כפי שציינתי, בתקופת ילדותי, היו  רק משחקי חברה והמשחקים אז היו שונים מאוד מהמשחקים של היום כי לנו לא היו טלפונים או טלוויזיה וגם לא מחשבים או כל מסך אחר. המשפחות של היום פחות משחקות במשחקי קופסה והדור של היום יותר במסכים.

חגיגת בת המצווה שלי

בתקופתי ומהמקום בו גדלתי, ימי ההולדת זה דבר שבקושי דיברו עליו. אני זוכרת את יום ההולדת היחיד שחגגו לי בגן עם אחותי שקטנה ממני בשנתיים, אני חגגתי שש ואחותי חגגה יום הולדת ארבע. ומאז עד גיל 12 לא חגגו לי ולא הרגשתי עצובה כיוון שכך היה נהוג ומקובל אצל כולם.

סבתא יהודית חוגגת יום הולדת שש יחד עם אחותה שחוגגת יום הולדת ארבע

אבל כשהבנתי שאימא שלי לא מתכוונת לחגוג לי בת מצווה, הייתי עצובה, ומייד התקשרתי לדודתי האהובה, אווה. אז לא היו טלפונים בבית ולכן התקשרתי מטלפון ציבורי וביקשתי ממנה שתארגן לי אירוע. דודתי אווה הזמינה את כל הדודות וחגגה לי כמו שרציתי עם כיבוד, אבל בגד חדש לא קנו לי מפני שבגדים חדשים קנו בזמנו רק בפסח ובראש השנה.

חיי הבוגרים עד היום

לא שירתי בצה"ל מהסיבה שהיו עודף בנות ושחררו מספר מחזורים בתקופתי לכן מצאתי עבודה בחברת ביטוח מנורה כפקידה. במהלך תקופה זו התחתנתי והמשכתי לעבוד עד גיל 22 ואז החלטנו אני ובעלי לעזוב את הארץ יחד עם בננו שהיה בן ארבעה חודשים. עזבנו לרומא שבאיטליה כיוון שבעלי נולד שם. לאחר כשלוש שנים החלטנו לחזור לישראל ערב פרוץ מלחמת יום כיפור כדי שבעלי יצטרף לשירות המילואים ומאז נשארתי פה.

סבתא יהודית ביום חתונתה

כיום, אני אימא לשלושה ילדים וסבתא לשמונה נכדים. נבו ואחיו התאומים, מאור ושחר באים אלי יום יום אחרי הלימודים. שאר הנכדים גרים בצפת ולכן אנו משוחחים כל יום ומתראים פעם בשנה ביום הולדתי כמובן.

סבתא יהודית מאחלת לנבו

נבו מאחל לסבתא יהודית

הזוית האישית

נבו: אני למדתי דברים חדשים על סבתי, שלא ידעתי לפני שהתחלנו לעבוד ביחד בתכנית של הקשר הרב דורי.

יהודית: מאוד נהניתי לשתף את נכדי האהוב והיקר, נבו, בעברי ובילדותי וגם נהניתי משיתופם של ממשתפי התכנית.