מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי אורנה ואני סבתא של יעל – אמא של ענת אמא שלה. נולדתי בשנת 1954 בחיפה.

לאבא שלי קראו אהרון אבל כולם קראו לו אולי. לאמא שלי קראו רות. אבא שלי נפטר כשהייתי בת שישים ושבע ואמא שלי נפטרה כשהייתי בת חמישים ושמונה.

יש לי אח בשם אמנון. גדלתי בחיפה בכרמל. עד כיתה ד' למדתי בבית ספר הרצל ומכיתה ה' למדתי בבית הספר הריאלי. גדלתי בסביבה עם הרבה טבע (היום הכל כבר בניינים וכבישים). כשהייתי ילדה עוד לא הייתה טלוויזיה בבית והיינו משחקים משחקי חברה וכדור, עם כל ילדי השכונה ברחוב. היה לי אוסף של ניירות כתיבה מקושטים ומפיות והיינו מחליפות בין חברות.

בצבא הייתי מפקדת בחיב"ה. חיב"ה זה קיצור של חיילות בשירות המשטרה, השירות היה מעניין ומיוחד.

בגיל שמונה עשרה הכרתי את גיורא שהוא היה חבר של שכן שלי, ובגיל עשרים התחתנו.

הייתי מורה  במשך עשרים ותשע שנים, גם מורה מקצועית למדעים ומתמטיקה, מחנכת בחטיבת ביניים ועוד תפקידים. בתפקיד האחרון שלי הקמתי בי"ס יסודי בפרדס חנה והייתי מנהלת  שבו אחת עשרה שנים.

אני גאה במשפחה הגדולה שהקמנו, חמישה ילדים וארבעה עשר נכדים, אני גרה בפרדס חנה כרכור, ומתנדבת בעמותה של האזרחים הוותיקים במושבה שלנו.

אני אוהבת לטייל, ליצור עבודות יד ולהכין אוכל שהנכדים אוהבים. כל נכד מוזמן לבקש ליום הולדת שאסרוג לו בובה או חיה, שהוא אוהב (התחביב נקרא סריגת אמיגורומי). ליעל יש הרבה בובות סרוגות שביקשה, והיא במיוחד אוהבת את בת הים והדובי.

יעל הנכדה השביעית, נכדה אהובה, שמחה וטובת לב ואנחנו משתדלות להיפגש כל שבוע, אנחנו מדברות ומקשקשות בטלפון כמעט מדי יום. אנחנו מכינות ביחד שיעורי בית כשיעל מבקשת (התחלנו בקורונה בוידאו ובזום),אוהבות לשחק ולבשל ביחד. איזה כיף לנו ביחד.

הזווית האישית

סבתא אורנה: הייתה לי חוויה מדהימה להיפגש עם יעל, לספר ולשתף על הילדות שלי, ועל הרבה דברים משמעותיים בחיי.

יעל: נהניתי לתעד עם סבתא את הסיפור. היה כיף לחקור ולדעת על הילדות של סבתא.