מאגר סיפורי מורשת

שפרה שפירא נולדה בשנת 1948 בעיראק בעיר ארביל בשכונה יהודית, שמה היה "מחלאת אל יהוד". שם משפחתה ארבלי בא מזה שהיא נולדה בעיר ארביל. הם דברו ערבית עירקית וכמעט לא דיברו עברית. היא הייתה בת הזקונים מתוך חמשת האחים שלה, חמישה אחים שלה מתו בלידה.

הבית בעיראק היה גדול, בעל שלושה קומות – הוא היה מרהיב ביופיו, הייתה להם חצר ושטחה כ- 60 מטרים רבועים. הכל היה מצופה 'מרמר', שיש איטלקי יוקרתי בצבע כחול. חיי היום היום שלהם היו שלווים ורגועים. הם עלו לארץ ישראל בשנת 1951 בהיותה בת שלוש שנים.

משפחתה המורחבת של שפרה

העלייה לא הייתה קלה. הם טסו במטוס והטיסה הייתה ארוכה ולא היה להם אוכל או כסף, כי הם לא יכלו להעלות אותו איתם. אחרי שירדו מהמטוס ריססו אותם בDTT בשביל שלא יביאו מחלות. הם עלו משתי סיבות: סיבה אחת הייתה מכיוון שהם רצו לחיות עם יותר יהודים בסביבה. הסיבה השנייה הייתה בגלל רדיפות היהודים שעשו שם.

החיים בישראל פעם לא היו פשוטים: הם חיו בשכונת "שער העלייה בחיפה". זאת הייתה תקופה לא קלה וטראומטית עבורם. הם אכלו עם תלושים שקיבלו מן המדינה, ישנו באוהלים במיטות ברזל ולא היה להם ריהוט. המקלחת והשירותים היו ציבוריים. אחר כך העבירו אותם לבדונים ומשם לחדר של 50 מ"ר שהתגוררו בו שבעה נפשות. זה טראומה לאדם שחי ברמה גבוהה לעבור להתגורר באוהלים וצריפונים. ממש כמו בסרט. גם הלימודים היו ברמה נמוכה והמורים היו קשוחים. אך למרות כל השנים הקשות וההתסגלות הלא פשוטה – היה חשוב ונכון לעלות לישראל והמשפחה התבססה פה וכיום כולם שמחים על צעד זה.

הזוית האישית

דן הנכד המתעד: היה מאוד מעניין לשמוע את סיפוריה של סבתא שפרה ולעבוד איתה.