מאגר סיפורי מורשת

שמי אביגיל אמר, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, ז'קלין

סבתא ז'קלין אמר מספרת לנכדתה אביגיל:

ילדותי

שמי ז'קלין אמר, נולדתי במרוקו בשנת 1953, להוריי משפחת אלול. עליתי לארץ בשנת 1954, כשהייתי בת שנה. הגעתי לארץ יחד עם משפחתי: אימא, אבא ואחותי הגדולה.

הגענו למרכז קליטה בצריף לעולים חדשים. כי המשפחה המורחבת הייתה שם ורצינו להיות איתם. אחרי כמה שבועות נשלחנו על ידי פקידי הסוכנות היהודית למושב נועם. לא ניתנה לנו אפשרות לבחירה.

נועם הוא מושב עובדים ציוני דתי השוכן בחבל לכיש, המושב הוקם בשנת 1955 על ידי הפועל המזרחי. המתיישבים הראשונים היו עולים ממרוקו. המושב ממוקם סמוך לקריית גת והוא נמצא בתחום מועצה אזורית שפיר. המושב היה חקלאי והתושבים התפרנסו בעיקר מענפי גידול של: גידולי שדה, תרנגולי הודו, פרחים, גידולי פלחה.

ביום החתונה שלנו

לאחר כמה שנים התחתנתי והקמנו בית לתפארת! עם בעל מקסים וילדים נהדרים, שכולם כבר התחתנו והביאו לי נכדים ברוך ה", וגם הנכדה שלי התחתנה ובקרוב גם היא תביא לי נינים!!

כיום אני גרה ביישוב באר גנים, זהו יישוב קהילתי שהוקם לפני כעשור שנים, רבים מתושביו נמנים על מגורשי גוש קטיף. הישוב נמצא צפונית לעיר אשקלון.

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיים שקרה לי לפני כמה שנים.

הסיפור:

אחותי דבורה בת השש עשרה לחייה, למדה בבית הספר התיכון לבנות, בפנימייה בכפר אליהו. זה קרה יום לפני חג השבועות. בנות הכיתה יצא להפסקה, ואחותי רצתה להתקשר לאחי שמעון, שלמד גם הוא בפנימייה לבנים, לשאול אותו איפה הוא נמצא בחג?

פתאום נשמעה צעקה: "אייהההה" החברות הגיעו ניסו לעזור, אבל כבר לא היה עם מי לדבר, אחותי דבורה נפלה, איבדה את ההכרה, אנשי הצלה ניסו לעשות בה פעולות החייאה, אבל, לדאבון ליבנו, לא היה כבר את מי להציל! היא נפטרה.

עד היום  אנחנו לא יודעים באמת איך היא נפלה ומה קרה לה?!

כשאחותי הקטנה דבורה ז"ל נפטרה, אני הייתי בהיריון בחודש השביעי. כשבני נולד קראנו לו דביר (אביה של אביגיל) על שמה של דבורה אחותי ז"ל.

הזוית האישית

אביגיל אמר: תודה לך סבתא, הסיפור שלך היה מרגש, מאחלת לך הרבה בריאות, נחת, שמחה ואושר.