מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה נס, נולדתי בשנת 1953 בישראל ארצנו היפה.

נולדתי בכפר יונה, בתאריך 53.12. 11 , אני הבת השנייה במשפחתנו, מבין שבעה ילדים, יש לי שני אחים וארבע אחיות.

אחותי הבכורה לקתה בשיתוק בחצי גופה ,בגלל חיסון שעשתה נגד מחלת הפוליו. בתקופה הזו, הרבה אנשים נפגעו ממחלת הפוליו. אנו ניסינו לשלב אותה במשחקים בישיבה, ועזרנו לה במה שהייתה צריכה, כדי שתחווה ילדות רגילה כמה שאפשר. אני זוכרת שהיינו צעירות, היינו סוחבים אותה על הגב לבית הקולנוע, קראו לזה בעבר אבויויו.

בילדותי:

גרנו בצריף בכפר יונה. בצריף היו שלושה חדרים, הייתה לנו חצר עם הרבה עצי פרי, והיינו קוטפים את הפירות. אני זוכרת שבאחד מימות הקיץ החמים אמי השכיבה אותנו לישון בחצר במהלך הצהריים, וכשהתעוררתי והתחלתי לנעול את נעליי ראיתי נחש גדול, רצתי בפחד לאמי לספר לה, והיא קראה ללוכד נחשים.

בגיל חמש עברנו לגור בצריף בפרדס כץ במעברה על יד סבתא שלי, כדי שתוכל לעזור לאמי בגידול שבעת ילדיה.

אני זוכרת שהשירותים היו בחוץ והיינו מתקלחים בגיגיות. במעברה אמי ילדה אח קטן ובגיל תשעה חודשים התינוק חלה ונפטר בבית חולים, ולא הראו לנו אותו מאז , אנחנו עדיין לא יודעים כלל אם קברו אותו או חטפו אותו . אני זוכרת שזו הייתה תקופה ממש קשה ודיכאונית לי ולמשפחתי.

אחרי תקופה קצרה בצריף, עברנו להתגורר בבניין. פעם זה לא היה כמו היום, הכל היה אחרת, ועם כל הקושי היה יותר טוב מהיום, הכל היה פשוט יותר וצנוע יותר. אני זוכרת שכולם היו חברים של כולם, והיה מאוד כיף, היינו משחקים המון בחוץ : מחניים, שבע מקלות, תופסת, מחבואים, הקפות, גוגואים, חמש אבנים.. זו הייתה תקופה מאוד מהנה בחיי.

בתקופת נערותי עברנו לגור בפתח תקווה, בוילה. אני זוכרת שהבית היה מאוד יפה, גדול עם חצר גדולה. גידלנו בחצר אווזים ותרנגולות ,אבא שלי ז"ל מאוד אהב חיות, וקיבל את הכינוי מנכדיו : סבא אפרוחים.

היינו מרבים ללכת לים, אבי היה מנפח צמיג של טרקטור, כדי שנשתמש בו כגלגל ים ,אני זוכרת שזו הייתה תקופה כיפית ומהנה בחיי.

בתיכון למדתי שרטוט, תפירה, ציור ואופנה . הייתי תופרת להנאתי בגדים יפים, וגם עבדתי בתפירה כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בגיל שמונה עשרה, הכרתי את בעלי, התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים ושמם: אברהם (אבי), שרה(שרית) ושלמה(שלומי). שמותיהם לקוחים מהתנ"ך.

הזווית האישית

יונתן – מאוד נהנתי לעשות את העבודה יחד עם סבתי. גיליתי המון דברים שלא ידעתי עליהם, והיה כיף לדבר ולשוחח. העבודה הייתה חווייתית ומהנה אני מאחל לסבתי רק בריאות ואושר.