מאגר סיפורי מורשת

שמי שושי בן עזר, נולדתי בצפת בשנת 1957, להורי מרדכי וחסיבה עמר. קראו לי שושנה על שם סבתא מצד אמא.

הוריי מרדכי וחסיבה, עלו ממרוקו, מהעיר מרקש בשנת 1954, עם אחי הבכור שהיה בן שנה. בארץ ישראל הם הגיעו היישר לכפר יובל בצפון. לאחר שלוש שנים נולדתי בבית חולים צפת, וכעבור מספר שנים הוריי עברו יחד אתנו לעיר נשר, מכיוון ששם הייתה רוב המשפחה המורחבת שלי. אחריי נולדו עוד שלושה בנים ובת. אבי עבד כתומך בניין, ואמי הייתה עקרת בית.  גרנו בבית קרקע  ולידנו גרה המשפחה המורחבת, סבא וסבתא שלי והדודים. השכונה הייתה "מרוקו הקטנה", נכנסים לבתים זה של זה, אוכלים, מתארחים ושומעים סיפורים על מרוקו ועל צדיקים.

בייחוד אני זוכרת את החגים: במימונה הילדים היו עוברים עם שקיות בין המשפחות, ומקבלים ממתקים מהשכנים והדודים. כאשר התבגרנו היה נהוג להביא את החתן או את הכלה המיועדים למימונה, להכרות עם המשפחה המורחבת. אמא הייתה מכינה מופלטות לכל השכונה. בשבועות כל הרחוב היה מוצף במים, כל מי שעובר זורקים עליו דליים של מים. בסוכות כולם היו בונים סוכות ועוזרים זה לזה, היינו עוברים בין הסוכות ורואים איזו סוכה מושקעת ומקושטת. זכור לי שהבנים ביחד עם אבי, היו עוברים בבתי הדודים, לאחר תפילות החג ומברכים את ברכת החג. בחג פורים אמא הייתה לוקחת אותנו לתופרת, על מנת לתפור תחפושות, ואחר כך הולכים לצלם, שמצלם שעות רבות עד שכל האיפור היה נמרח. הצלם היה מניח את התמונות בוויטרינה במרכז העיר, וכולם היו עוברים ומסתכלים. ככל הילדים, גם אנחנו הלכנו לראות את התמונות של כל ילדי השכונה שצולמו.

זיכרון מבר המצווה של אחיי- כשחגגו להם בר מצווה, היה נהוג ביום שחתן בר המצווה עולה לתורה, מלווים אותו כל השכנים והדודים לבית הכנסת בשירים, ריקודים וצהלולים עם תופים בידיים, וזורקים סוכריות לאורך כל הדרך.

כאשר הייתי בגן, לשתי הגננות קראו חנה ולסייעת אורה, בגן לא היו בובות ואני לא זוכרת במה שיחקתי, אך היו לי חברות בשם מלכה, שולה, ציונה, איילה ועוד. למדתי בבית הספר יסודי "בית יעקב". אני זוכרת את המורה שושנה גרץ שהתגוררה בכפר חסידים, היו לה מטפחות מיוחדות והיא הייתה אישה מיוחדת ויפה, עם נמשים על הפנים.

זיכרון ממלחמת ששת הימים: בשנת 1967, אבא שלי היה חייל מילואים וגויס למלחמה. כולנו דאגנו ונשארנו עם אמא לבד. אבא היה שולח לנו גלויות מהמלחמה, והיה מספר שהם חופרים עמדות ונלחמים. כאשר אחותי היחידה, מרים, נולדה סבתא בכתה כי אחותה הצעירה נפטרה לפני שלוש שנים קודם, אבל אני שמחתי מאוד להולדתה, כי הייתי בת יחידה בין ארבעה בנים. טיפלתי בה רבות, והיא הייתה צמודה אליי. מכיוון שחיכו לה הרבה עד שנולדה, היא קיבלה מהדודים מתנה מיוחדת, בובה, שזו הייתה מתנה נדירה בימים האלה.

מבחן הסקר

בכיתה ח' היה מבחן שנקרא "מבחן הסקר" שבו כל הילדים נבחנים ונשאלים שאלות ידע, בהרבה מקצועות. כל הילדים היו במתח, האם יקבלו מכתב שבו עברו את המבחן ויתקבלו למגמה עיונית, כי מי שקיבל ציון נמוך, היה הולך למגמה מקצועית. אני זוכרת שהייתי במתח, כי רציתי לעבור את המבחן בהצלחה, בסוף באמת הצלחתי ולמדתי במגמה העיונית.

שעות הפנאי

בשעות הפנאי, אהבתי לשמוע מוזיקה, בעיקר את החיפושיות, ששי קשת, מוטי פליישר, עפרה חזה, מייק ברנט ששמו המקורי הוא משה סלע, וכן להקות צבאיות. המלחין אפי נצר, לימד כל שבוע שיר עברי חדש ברדיו. למדתי ממנו הרבה שירים. אהבתי לראות תוכנית טלוויזיה ששמה "בלדה לעוזב הקיבוץ", ואמא עשתה לי מינוי לעיתון "להיטון" שהיו בו שירים וסיפורים על זמרים. בנוסף, הייתי רוקמת וסורגת הרבה. למדתי לסרוג בעזרת שני מסמרים גדולים. לא היו לנו שיעורים פרטיים וחוגים יוקרתיים, אך היה בשכונה מועדון, ובו היו חוגים כמו רקמה, הדבקה ויצירות. לבנים היו חוגים לניסור ונגרות. בחורף, בשעות אחר הצהריים, היינו יורדים לתעלה שליד הבית, שם הייתה אדמת סחף מההרים והיינו מפסלות מהאדמה שהייתה דומה לחמר.

עיסוקה של סבתא כיום

סבתא גרה כיום בעפולה, ביחד עם בעלה סבא אורי בן עזר. סבתא שושי עבדה כגננת, במשך  שלושים ושבע שנים. כיום היא פנסיונרית של משרד החינוך, אמא לחמישה ילדים, סבתא לשנים עשר נכדים,  כאשר לביא הוא הנכד  השישי במספר, ומתנדבת במדרשה להעמקת יהדות בעפולה, נמצאת בחוג קרמיקה אחת לשבוע, ושאר השבוע מטיילת עם סבא.

סבתא התרפקה על תקופת ילדותה, וסיכמה את הילדות כתקופה יפה. "חבל שהיום הילדים צמודים למסכים ופחות יוצאים החוצה לשחק עם חברים. אני חושבת שלנו הייתה ילדות יותר תמימה, היום הילדים נחשפים לדברים מוקדם מדי, וזה יכול לפגוע בהם. אבל, למרות זאת ילד שיודע לשמור על עצמו, ולהתחבר לילדים טובים בהחלט יכול לגדול ולהיות אדם טוב".

הזווית האישית

סבתא שושי: שמחתי מאד לשתף את לביא בחוויות שלי מהילדות. כל הכבוד לבית הספר שמעודד פרויקט כזה.

לביא: בעבודה זו ראיינתי את סבתא מצד אמא שלי, סבתא שושי. סבתא שושי היא סבתא מיוחדת. גרנו לידה תקופה ארוכה כאשר גרנו בעפולה, לכן יש בינינו קשר מיוחד. כאשר אני מגיע אליה היא תמיד מפנקת אותי בדברים שאני אוהב. מאד נהניתי לראיין את סבתא, ולמדתי עליה המון דברים חדשים.