מאגר סיפורי מורשת

שמי טל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה עם סבתי, מרים הרץ, אנו מתעדות סיפור מחייה במאגר המורשת של התכנית. סבתא מרים מספרת: "נולדתי בשנת 1944 בבארות יצחק בנגב (מאוד קרוב לעזה היום) בישראל. הייתה ידידות רבה בין הערבים לבין חברי בארות יצחק. אבא ואימא שלי, יהודית ונפתלי, היו הזוג הראשון שהתחתנו בבארות יצחק בנגב. חלק מהאורחים בחתונה היו ערבים מעזה שבאו עם פחים ודפקו עליהם ועשו שמח בחתונה."

בשנת תש”ח, במלחמת השחרור, סבתא הייתה בת ארבע. באותה שנה הכריזו על הקמת מדינת ישראל, ואז המצרים פתחו בהפגזה אדירה על בארות יצחק. בעקבות ההפגזה הקיבוץ נאלץ לפנות את כל הילדים לצפון. כשירד החושך, הגיע ”משוריין” (משאית ממוגנת) כדי להעביר את הילדים מהקיבוץ. סבתא מספרת: "קיבלנו הוראה לעמוד בטור ולהיות בשקט, כדי שהמצרים לא יגלו את שעת הפינוי.הכניסה למשאית המשוריינת שהיה בה חושך מוחלט הפחידה אותי. כילדה פחדתי מהחושך ששרר והתחלתי לבכות בתוך המשאית שאני רוצה לשבת על הברכיים של אימא שלי, אבל המקום היה תפוס על ידי אחי הקטן (ישראל). אישה שישבה על יד אימא שלי הציעה לי לשבת עליה. לאט לאט נרגעתי, רציתי שיהיה אור ולא חושך, פחדתי מהחושך. האישה ששמה עליזה שעליה ישבתי הוציאה סיגריה (למרות האיסור להדליק סיגריה), היא הדליקה למעני את הסיגריה בשביל להרגיע אותי. בזכות הסיגריה שהפיצה מעט אור, נרגעתי והשתתקתי. עד היום אני לא אוהבת מקומות חשוכים ותמיד מחפשת את האור. לאחר שנגמרו ההפגזות פינו אותנו לתל אביב שם התגוררנו בבית הספר עד שעברנו לקיבוץ בארות יצחק המשוקם, שנמצא באזור פתח תקווה על יד מושב נחלים. שם קבענו את קיבוץ הקבע שלנו שעד היום נקרא בארות יצחק."

התסרוקת בחתונה 

זוהי תמונה מהחתונה של סבא מאיר וסבתא מרים שנערכה בבארות יצחק בי"ג תמוז, 1965, בבית של ההורים של סבתא מרים. מן הסתם, הייתה תחרות סמויה בין שני הקיבוצים בארות יצחק ויבנה – היכן תיערך החתונה.

בתמונה סבא רבא נפתלי לוחש לסבתא מרים סוד ובו הוא מבטיח לה שהוא ידאג לתסרוקת שלה, לאחר שהבנות לא הגיעו להסכמה איזו תסרוקת לעשות לסבתא (מרים). אחד מחברי הקיבוץ צילם את התמונה, כאשר סבתא מרים וסבא רבא נפתלי לא ידעו שהם מצולמים. סבתא מספרת שהייתה אווירה של לחץ והתרגשות לקראת החופה.

סבא נפתלי לוחש סוד לסבתא מרים

"אליהו הנביא” מגיע לביקור 

סבתא מספרת: "אני זוכרת את ליל הסדר. אירחנו את גיסי וגיסתי, יוסי ורחל. היו ישובים בסלון כל המשפחה, כל סימני הסדר היו על השולחן עם מצות, יין ונרות. תוך כדי סיפור יציאת מצרים נעלם יוסי גיסי מהשולחן. כאשר הגענו ל-"שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך", נפתחה הדלת של הסלון בפתאומיות ויוסי נכנס עטוף בסדין גדול, פורש ידיים לצדדים ומשמיע נהמות מוזרות. אנחנו משתתפי הסדר הופתענו וצחקנו צחוק גדול מאוד. כאשר הוא הוריד את הסדין מעליו וגילינו את יוסי מתחת לסדין".

הזוית האישית

סבתא מרים: כל מפגש עטף את הזיכרונות והסיפורים המשפחתיים. המפגשים תרמו הרבה לקשר ביני לבין טל נכדתי האהובה. בתור מורה לשעבר בביה"ס 'יד ששון' הבחנתי בבית ספר ביכורים ביחס אישי לכל תלמיד בסבלנות וסובלנות, התרשמתי מרצון אמיתי אצל טל להקשיב, ללמוד ולהפנים את סיפורי ההיסטוריה שסבתא מקושרת אליהם תודה על מפגש פורה ומפרה.

הנכדה טל: נהניתי מאוד להיפגש עם סבתא ולשמוע המון סיפורים על משפחתנו. בכל סוף מפגש כבר חיכיתי למפגש הבא, נהניתי מאוד מזמן האיכות עם סבתא.