מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית. בחרתי לכתוב על סבתא שלי המיוחדת, שאני קרוב אליה במיוחד והיא סבתי היחידה – סבתא תקוה.

סבתא תקוה נולדה בעיראק בשנת 1933 בעיר בגדאד. היא עלתה לארץ ישראל במבצע "עזרא ונחמיה" בשנת 1951 יחד עם סבי כאשר הייתה בת 18.

העלייה והחיים בארץ

סבתי וסבי עזבו את עיראק בתחילת שנות החמישים משום שהורו לכל היהודים שהם רשאים לצאת מעיראק, אך זאת בתנאי שיעזבו ללא רכושם וברגע שהם עוזבים, הם לא יוכלו לחזור חזרה.

סבי וסבתי יחד עם משפחתו של סבי נרשמו לטיסה והגיעו מטוסים שהעבירו אותם דרך קפריסין לשער העלייה, מחנה קליטה ליד חיפה.

כשהגיעו לארץ, כל משפחה נשלחה למעברה אחרת וסבי וסבתי יחד עם כל המשפחה נלקחו למעברות בפתח תקוה, שם גרו בתנאים קשים. הם גרו בהתחלה באוהלים ואז הועברו לצריפים. התקופה בארץ הייתה תקופת צנע והמדינה חילקה לתושביה ולעולים תלושי מזון.

השנים הראשונות בארץ היו מאוד קשות להם והיו להם קשיי התאקלמות של עולים חדשים ללא פרנסה בהתחלה. לסבתי וסבי נולדו ארבעה ילדים בארץ ישראל כאשר אמי היא בת הזקונים. יש לה תשעה נכדים וחמישה נינים. סבי נפטר לפני 22 שנה וסבתי נותרה לבדה. היא מתגוררת בשכונת התקוה.

זכרונות מהחיים בעיראק

סבתי כל הזמן מספרת לנו סיפורים מילדותה ומשתפת אותנו בחוויות שהיו לה בעיראק. אבא של סבתי – סבא רבא שלי, נשא שתי נשים ונולדו לו שבעה ילדים, סבתי הייתה בת הזקונים. סבתי ואמה גרו אצל אחותה החורגת של סבתי יחד עם בעלה, הם היו מאוד אמידים בעיראק והיו להם בבית שתי משרתות ונהג פרטי . אחת המשרתות הייתה לוקחת את סבתי לבית הספר ושומרת עליה אחר הצהרים.

סבתי זוכרת מילדותה את פרעות ה"פרהוד" שהיו בעיר הולדתה בגדאד, זה היה בשנת 1941 כאשר סבתי הייתה ילדה בת 8. פרעות אלה בוצעו באוכלוסייה היהודית בבגדאד על רקע אנטישמי כאשר במהלכן 179 יהודים נרצחו, 2118 נפצעו ורכוש רב נבזז. סבתי זוכרת את היריות והאימה שהייתה ברחובות, חנויות של יהודים נבזזו ונשרפו ובתי כנסת חוללו. סבתי זוכרת את תקופת הפרעות ממש ואת האימה שחוותה ואכן כיום היא מוכרת יחד עם עולי עיראק נוספים כניצולת שואה.

כאשר סבתי הגיעה לגיל 16, הגיעו הורי סבי יחד עם סבי לבקש את ידה כפי שהיה נהוג בעבר. כאשר האירוסים אושרו, הרשו לסבי לקחת את סבתי לצפות בסרט בקולנוע וזאת בתנאי שאח של סבתי ישב ביניהם  במהלך הצפייה בסרט.

חייה היום ותחביביה

יש לי סבתא יפה ומיוחדת, טובת לב ומלאת חוש הומור ולמרות גילה – 89, היא נוהגת להתבדח איתנו כמו צעירה. סבתי ידועה בכישרון הבישול שלה והיא מכינה סוגים רבים של קובות, רוקחת ריבות ומדי שבוע מפנקת אותנו במאפים חמים שהיא מכינה. חשוב לה מאוד לשמוע את דעתנו על תבשיליה וכמובן שאני לא חוסך בפירגונים.

כמו כן, היא אוהבת לאכול מאכלים מיוחדים ולקנות מטעמים. לדבריה, אוכל טעים זה ביטוי לאחת ההנאות בחיים. ואוכל מחבר בין אנשים.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: תכנית זו תרמה לי מכיוון שלמדתי פרטים חדשים על סבתא ועל ילדותה. לפני כתיבת הסיפור נפגשתי איתה כדי לשוחח ולאסוף עוד חומר – סוג של ראיון אישי. ללא שום קשר, אני מאוד קשור אליה ומשוחח איתה מדי בוקר בדרכי לבית הספר, היא יודעת על כל בחינה שיש לי ומחזיקה אצבעות.

סבתא מאוד חשובה ויקרה לי ולמשפחתי ואני משתדל למצוא פנאי מדי שבוע לבקר אותה ולאכול איתה צהרים, או שהיא שולחת אותי לקנות לה ולי גלידה ואנחנו יושבים בחצר ביתה ומשוחחים ואני מבצע לה קניות שהיא מבקשת. לפעמים בימי שישי, אני מתפלל בבית הכנסת הסמוך לביתה ואז נכנס אליה אחרי התפילה והיא מתמלאת שמחה. היא מקפידה לתת לי ולאחותי דמי כיס שבועיים. אני מאחל לה בריאות עוד שנים רבות ותמיד מקווה שתשתתף איתנו בשמחות כשהיא בריאה וצלולה. היה חשוב לי שהיא תיקח חלק במסיבת בר המצווה שלי ובחתונה של אחותי טל ובגיוס הקרב של אחותי מיכל. היא תמיד איתנו בחגים ובשבתות.

סבתא שלי מאוד התרגשה מהעובדה שאני מתעד פרטים עליה בעבודה שאני מגיש לבית הספר, שנפגשתי איתה במיוחד לצורך הכנת התיעוד שלה והיא התכוננה למפגש בכך שהכינה לי אינספור תמונות מעברה כדי שאצרף לסיפור. היא ביקשה שאעביר את הסיפור במייל לדודתי, לדודי ולילדיהם. מבחינתה מפגש זה הוא סוג של תשומת לב אליה, לאישיותה ולעברה. סבתא לא חסכה בסיפורים. ולי המפגשים הספציפיים האלה תרמו להכיר קצת יותר מעברה, העמיקו יותר את הקשר שלי עימה. והתחושה שסבתא שמחה והתרגשה מעצם הרעיון הסבה לי סיפוק.