מאגר סיפורי מורשת

שמי אחינועם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה עם סבתי, סלי (רחל), אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא במאגר המורשת של התכנית.

סבתא סלי נולדה בהולנד בשנת 1952 להורים סם ולאה, ניצולי השואה, ולאחיותיה קראו לישה ורבקה. בגיל שנתיים עברה עם משפחתה לקליבלנד כפליטי מלחמה. בשיט באונייה, סבתא הופרדה בלילות מהוריה לישון עם הפעוטות והתינוקות האחרים. סבתא סיפרה לי שהיא ומשפחתה אף פעם לא הרגישו שייכים בשום מקום, בגלל השפה השונה, המנהגים השונים והשוני בלבוש. להיות ילדה להורים ניצולי שואה זה לחיות בצל השואה, כלומר – להסתדר עם מה שיש.

המשחקים שסבתא שיחקה בהם היו מיוחדים. למשל, אימא שלה הייתה תופרת וסבתא השתמשה בכפתורים למשחקים שונים שסבתא מאוד נהנתה מהם: מיון צבעים, גדלים וצורות. היא גם הייתה משתמשת בהם בתור שבלונות ציור. משחק נוסף היה עם כיסא עץ של תינוק וסבתא הייתה משחקת עם אחיותיה. הכיסא שימש במשחק לשולחן עבודה/ מכונת כתיבה/ פסנתר/ מכונית/ פינת קפה… היום סבתא עובדת כמזכירה, כמו שהיא אהבה לשחק כשהייתה ילדה.

בבית הספר היסודי סבתא למדה בבית ספר ציבורי לא דתי. אחר הצהרים היא נסעה בהסעות לתלמוד תורה. זה היה קשה מאוד, היה קר וחשוך. בחטיבה סבתא למדה בבית ספר חרדי “בית יעקב", שאגב היום – שם המשפחה שלה הוא בית יעקב. הבסיס הלימודי הדתי עמו הגיעה מבית הספר היסודי לא היה מספיק, כפי הרצוי בבית הספר החדש, וזה הקשה על סבתא מאוד בלימודים והיא לא אהבה את זה. בתיכון עברה לבית ספר דומה לאוניברסיטה עם מעל אלף נערים במחזור. בסוף התיכון סבתא עלתה לארץ.

מסיבת סיום עם בני עקיבא  

סבתא ובני גילה סיימו את בית הספר באותו שבוע בו עלו לארץ. סבתא מאוד התרגשה לסיום פרק חיים זה ולהתחיל פרק חדש בחייה. הם עשו טקס מרגש וחגיגי עם בני עקיבא. הקהילה באה להיפרד מהם לפני העלייה לארץ. החבר'ה לבשו בגדים לבנים חגיגיים, היו שם קישוטים, דגלונים ושלט, כך אפשר לזהות בתמונה שזה אכן טקס. על הבמה היו סבתא וחבריה ומלפניהם היו הקהילה והמשפחה. כולם התרגשו לקראת "החיים האמיתיים”. בסופו של דבר כמעט כל הקהילה של סבתא עלו לארץ.

ליל הסדר בילדותה של סבתא 

כשסבתא גרה בקליבלנד, היא חגגה עם משפחתה ועם אורחים תמיד את ליל הסדר – שם חגגו שני לילות סדר: הראשון בשרי והשני חלבי ובנוסף, כשההורים ישנו חגגו הילדים אחר הצהרים ליל סדר שלישי: קצת מצות, קצת מרור וכו'. היו מנגינות מיוחדות שכל כך מרגשות את סבתא, שהיא זוכרת עד היום. כך גם הלבוש החגיגי שממלא את הלב וכמובן התפילה המיוחדת. סבא רבא שלי (אבא של סבתא) הכין כלי למצות וסבתא רבתא שלי (אימא של סבתא) הכינה לכלי וילונות, וכך היו חושפים את המצות.

הזוית האישית

סבתא סלי: אני רוצה להודות לדקלה ורועי ובית ספר ביכורים על חוויה נהדרת. הייתה מורגשת ההשקעה והרגישות לנושא הרב דורי. זו הייתה הזדמנות טובה להיות בקרבת אחינעם בלי האחים ומשפחה. רק שתינו. הרגשתי שחשוב לאחינעם להכיר את העבר שלי/שלנו ולהבין מאיפה באנו. ישר כוחכם!! תודה גדולה.

הנכדה אחינעם: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפורים המעניינים של סבתא, לשמוע על הילדות של סבתא שלא כל כך הכרתי ולבלות רק עם סבתא זה הכי כיף. תודה למורים שלנו, רועי ודקלה על כל המפגשים האלו.