זכרונות מכפר לימן
שמי יותם עציוני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתא שלי, רותי עציוני (זמל). החוייה בה התמקדנו בסיפור הינה מעבר שביצעה המשפחה מנהלל אל כפר לימן, שהיה בזמנו מושב עולים. המשפחה עברה יחד על מנת להדריך את העולים החדשים בניהול מושב.
סבתא רותי, ילידת נהלל, נולדה בשנת 1948. סבא וסבתא שלה עלו לישראל בעלייה השנייה מרוסיה ופולין, הם הקימו משפחה בנהלל, שם גדלה עד שחרורה מהצבא.
כשהייתה בת 8 נשלחו הוריה עם המשפחה להדרכה במושב צה"ל (מושב לימן היום) – שהיה מושב עולים. המטרה הייתה ללמד את העולים מהו מושב ואיך מתנהלים בחיי מושב. רותי מספרת שאחד הזיכרונות שלה הוא שהבתים במושב היו ללא שירותים. מחוץ לכל בית היה צריף עם "בול פגיעה". במושב צה"ל היא פגשה משפחות בהן ההורים לא מדברים עברית, והילדים היו הקשר של ההורים עם העולם החיצוני, המתנהל בעברית.
רותי זוכרת את התקופה כשנתיים נהדרות בה הייתה הולכת לים עם חברות ללא ידיעת ההורים וללא מציל. רותי גם מספרת שבמושב שגרה בו הייתה לה חברה שקראו לה ברכה, והרבה שנים לאחר מכן, כשרותי עברה לרם און, היא גילתה שאותה ברכה היא שכנה שלה במושב היום.
הזוית האישית
רותי: נהניתי מהתכנית, זה חשוב ומהנה לעבוד יחד סבתא ונכד, גם בגלל זמן האיכות וגם כך יצא לי לספר על חיי ונכדי מכיר אותי טוב יותר כעת.
מילון
מושב צה"למושב לימן של היום נקרא בתחילה צה"ל, מכיוון שחברי הגרעין היו משוחררי הצבא. שמו של המושב יצר בלבול במערכת הדואר, ולכן ב-1959 הוסב שמו ללימָן על שם הרברט ליהמן, סנאטור יהודי-אמריקאי ומושל מדינת ניו יורק. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”למדתי שהעולים שעלו לארץ חיו בתנאים מאוד קשים, עבדו קשה ולקח להם הרבה שנים להסתגל לשפה ולארץ“