מאגר סיפורי מורשת

מי מילדי הדר לא מכיר את חלון החלב? החלון המרובע מעץ, הצבוע בצבע פלסטי לבן? נולדתי ברחוב בר גיורא, רחוב המשקיף על הדר וים. המרפסת עם התריסול, ששימשה תצפית לאימא שלי כשהייתי כמעט בת שנה, עת נכנסה המשחתת המצרית אברהים אל-אוול לנמל חיפה והחלה בהפגזה שהסתיימה ללא נפגעים לעיר, בזכות תגובה מהירה של משחתת צרפתית שעגנה בנמל. בזכות מרפסת זו אבא רכש לאימא משקפת מקצועית ששימשה אותנו כשגדלנו, בטיולים.

חלון עם שתי דלתות

סיפורים רבים נכתבו על הבית הזה. על המרפסת שלו, על החצר ברחוב כינרת, על הגן של מירה. הפעם, חלון החלב איתי.

לכל דירה היה צמוד חלון. חלון בן שתי דלתות. האחת, פונה לחדר המדרגות, השני, בתוך הבית. אני זוכרת את החלבן המשופם עולה קומה קומה, עם מתקן ובו בקבוקי חלב, פותח את דלת הארון ומשאיר בקבוק אחד, לפעמים שניים. שמעתי את קול צעדיו בקומה שלנו, פתחתי את ארון החלב שמעל שולחן המטבח, והכנסתי את בקבוקי החלב למקרר. לא לכולם היה מקרר באותם הימים. אני זוכרת דפיקות חזקות שנשמעו מדלת הבית. לנו אסור היה לפתוח דלת לבד. רק אבא ואימא, ואם הם אינם, לא פותחים דלתות בכלל.

חלון החלב

"מתנה? אולי לא אלינו?"

אימא ניגשה לדלת, ובפתח עמדו אנשים, אחד מהם נשא משהו גדול על גבו, עם חגורות. "הבאנו לכם מתנה", אמר. אני לא ראיתי מימי כזה דבר גדול, כזו מתנה.

"זה מקרר" אמרה אמא. "מתנה? אולי לא אלינו?" "זה אלייך, את הבת של סלי מחנות הממתקים בשוק תלפיות?" שאל. הבטתי אל אימא וראיתי אותה מחזיקה פניה בשתי ידיים ומוחה דמעה. כן, זו הייתה מתנה מסבתא סלי. וכך, התפקיד של העברת החלב מהארון למקרר, היה שלי.

חלונות החלב של השכנים

כשעליתי מהקומה הראשונה הביתה, ראיתי את דלת ארון החלב של השכנים פתוחה מעט. הסתקרנתי, מאד רציתי לדעת מה מבצבץ משם. פתחתי מעט, וגיליתי ספר קטן. סגרתי והמשכתי הביתה. מדי פעם הצצתי לחלונות החלב וגיליתי שיש שם דברים נוספים מלבד חלב. פעם ראיתי מפתח, פעם אחרת, גופיה לבנה שכנראה נפלה לשכנה מחבל הכביסה. אצלנו, היה רק חלב.

עוד תפקיד לחלון

יום אחד חזרנו מטיול ברחוב הרצל. אימא, מוטי ואני. שיחקנו בגן בנימין. נסענו חזרה באוטובוס ששון מספר 10. טיפסנו שלש קומות בזריזות. מוטי ואני מתחרים מי יגיע קודם. אימא הגיעה אחרונה. פתחה את התיק להוציא את מפתחות הבית. חיפשה וחיפשה, הוציאה ארנק, הוציאה שקיות אוכל שלקחה לנו לדרך, אבל מפתחות… אין.

עמדנו שלושתנו בחדר המדרגות, מוטי ואני מביטים אל אימא, אל התיק ושוב אל אימא. אימא מישירה מבט אל מוטי ומסבירה לו: "אני מרימה אותך כעת על הידיים ומשכיבה אותך לכיוון שולחן המטבח. תדפוק חזק בארון, תפתח אותו, אני אמשיך להחזיק אותך עד שתגיע לכיסא של המטבח". וכך היה.

הדר שלי

אימא פתחה את חלון החלב, החזיקה את מוטי בשתי ידיה, פתחה איתו את דלת ארון החלב במטבח והשחילה את גופו לאט לאט בפתח עד שרגליו פגשו את שולחן הפורמייקה במטבח. מוטי ירד לאט לאט לכיסא, משם חייך אלינו וירד לרצפה, ורץ מהר לנסות לפתוח את דלת הבית. המפתח היה בפנים, מוטי הצליח לסובב ולפתוח לנו את הדלת.

איזו שמחה גדולה וצחוק מילאו אותנו. הדירה היחידה בבניין שלארון החלב שלה היה תפקיד כמעט מציל. לאחר כמה עשרות שנים, ביקרתי בבניין, פגשתי את ארון החלב שלנו שהחזיר אותי להדר של פעם, הדר שלי.

חנה מורג ליד הבית בבר גיורא

הזוית האישית

הסיפור תועד על ידי מטה צוות תכנית הקשר הרב דורי, תשפ"ג, 2023, באדיבות חנה מורג. הסיפור גם הופיע באתר חדשות חיפה.