מאגר סיפורי מורשת

שמי ויויאן מזרחי, נולדתי בתאריך 1.4.1944 בטורקיה, באיסטנבול היפה על יד מיצר הבוספורוס. הוריי, קדון ואברהם מזרחי, נולדו גם כן בטורקיה ומשם עלינו לארץ באונייה בשנת 1949 מיד אחרי קום המדינה.

גרנו בשכונת פחונים בחוף שמן בחיפה. כשהייתי בת שש הלכתי לבית הספר צפרירים בחליסה במרחק הליכה של כחצי שעה. בית ספר יסודי היה עד כיתה ו' ובהמשך למדתי בבית ספר מקצועי נעמת, שם למדתי תפירה והייתי לתופרת מוצלחת. זו הייתה עבודתי במשך כל חיי עד היום.

אני נשואה לאלי מזרחי שהוא גם בן הדוד שלי, אימא שלי ואבא שלו אחים. וכאן מתחיל הסיפור שלנו: סבתא ג'ני, הסבתא המשותפת שלנו, החליטה לחתן את אלי הנכד עוד בהיותו תינוק מכיוון שהיה לה בן בשם אלי שנפטר במלחמה ממחלה. אותו אלי עמד להתחתן עם בחירת ליבו שקראו לה ויויאן. כשאני נולדתי, חצי שנה לאחר שאלי נולד, קראו לי ויויאן, על שם סבתי מצד אבי. סבתא ג'ני קבעה שזה משלים לזוג שהיא רצתה – ויויאן ואלי, והחליטה לעשות אירוסים עם רב כדי שהזוג ימשיך להיות יחד, וכך היה. לכל אורך החיים ידענו שאנחנו זוג.

עליתי לארץ בגיל 4 בשנת 1949, אלי ומשפחתו עלו לארץ ב-1957. אלי נשלח לקיבוץ נאות מרדכי מעליית הנוער ובגיל 17.5 התגייס לצבא והיה בתותחנים, ואז אמי החליטה להתיר את האירוסים על מנת שכל אחד יעשה בחירה עצמאית ואנחנו הסכמנו. כעבור שלוש שנים אלי עשה מסיבת שחרור והזמין אותי למסיבה כבת דודתו ומאז המשכנו לצאת והפכנו לחברם. התחתנו בתאריך 5.4.1965, כשהיינו בני 21. נולדו לנו שלושה ילדים: שמוליק נשוי למרים, ילדיהם: איתי, שני וגלי. שרון, נשואה לשמואל, ילדיהם: טל וענבל. ליזית, נשואה לשי, ילדיהם: עמית, שחר וערן.

מלחמת יום הכיפורים

בשבת 6.9.1973 התחילה מלחמת יום הכיפורים. אלי היה בבית הכנסת וקראו לו בצו 8. אני הייתי בהריון בחודש רביעי והלכתי לקרוא לו מבית הכנסת. בדרך בשעה 13:50 הייתה אזעקה ראשונה לתחילת המלחמה. כולנו נכנסנו אל בית הכנסת וירדנו למקלט, כולם היו המומים ועוד לא קלטנו בכלל שהתחילה מלחמה. אלי גוייס באותו יום והיה ברמת הגולן במשך חצי שנה, בינתיים אני ילדתי את ליזית בבית חולים אלישע בחיפה, כי שאר בתי החולים עסקו רק בטיפול בפצועים. אלי שוחרר לחופשה כדי לראות את בתו שנולדה, במזל הספיק לחזור הביתה לפני שהשלג שירד באותו יום חסם את הכבישים.

יש לנו חיים מאושרים ומלוכדים בעזרה הדדית בין כל המשפחה עם מפגשים של ארוחות שישי, ימי הולדת, טיולים, שמחות וחגים ומשתדלים להעביר מסורת וערכים לדור ההמשך. חשוב שמשפחה תמיד תישאר מאוחדת ומלוכדת. נקווה שהצלחנו.

הזוית האישית

סבתא ויויאן: חזרתי לילדות ולזכרונות של כל דרך חיי התרגשתי מאוד ושמחתי להעביר את הסיפור שלי לנכד הקטן שלי ערן, שיעביר אותו הלאה לדורות הבאים.