מאגר סיפורי מורשת

סבי משה קרין, לשעבר משה קלופפר, נולד בקיבוץ עין גב ישראל בשנת 1948. הוא נשוי, יש לו שלושה ילדים ועשרה נכדים. בצבא שירת כמכונאי טנקים. כיליד בקיבוץ עין גב סבא סבל בילדותו מהתקפות סוריות על הקיבוץ. סבא השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת שלום הגליל, מלחמת יום כיפור ומלחמת ההתשה. סבא בהכשרתו הנדסאי מכונות. כיום הוא בפנסיה. בקיבוץ גידל בננות והיה חשמלאי ומסגר. לאחר מכן, כשעבר לחיפה, עבד כמנהל אחזקה במפעל. סבא קיבל אות מלחמת ששת הימים, מלחמת שלום בגליל, מלחמת יום כיפור ומלחמת ההתשה, אות השטחים ואות המערכה בלבנון.

המשפחה

לסבא מצד אבא קוראים אמנון. לסבתא מצד אבא קוראים רבקה. לסבא מצד אימא קוראים משה. לסבתא מצד אימא קוראים מרים.

סבא אמנון נולד בארץ לפני קום המדינה ואביו נולד ברומניה. הם גרו בישוב עירוני ודיברו בעיקר ביידיש. הלבוש אופייני היה לבוש אירופאי: מעיל, חליפה וכובע. מאכלים אופייניים היו גפילטע-פיש וממליגה (תבשיל מקמח תירס). מאז קום המדינה יש יחסים דיפלומטים (תיירות, מסחר, תרבות וכו') בין ישראל לרומניה.

סבתא רבקה נולדה בפולין, חיה בישוב כפרי, הם דיברו פולנית ויידיש. הלבוש אופייני היה לבוש אירופאי: מעיל, חליפה וכובע. מאכלים אופייניים היו גפילטע-פיש, מרקים, כיסונים (מאפה ממולה בירקות). מאז קום המדינה עד מלחמת ששת הימים (1967) היו יחסים דיפלומטים בין ישראל לפולין. אחרי המלחמה היחסים נותקו, וחודשו שוב ב-1990.

סבא משה נולד בארץ לפני קום המדינה ואביו נולד באוסטריה. הם חיו בישוב עירוני. השפה מדוברת באזור הייתה גרמנית. הלבוש האופייני היה לבוש אירופאי: מעיל, חליפה וכובע. המאכלים אופייניים היו שטרודל ושניצל וינאי. מאז קום המדינה יש יחסים דיפלומטים (תיירות, מסחר, תרבות ועוד) בין ישראל לאוסטריה.

סבתא מרים נולדה בסלובקיה בישוב עירוני, השפה המדוברת באזור הייתה סלובקית. הלבוש האופייני היה לבוש אירופאי: מעיל, חליפה וכובע. המאכלים האופייניים היו מרקים ובשר. היו יחסים טובים בין המדינות, סלובקיה נתנה לישראל נשק במלחמת השחרור. אחרי המלחמה הקשרים נותקו (הקשרים הדיפלומטים),  וחידשו שוב את הקשרים ב-1993.

המשפט "תודה על ההקשבה" בשפות שהוזכרו לעיל: Mulțumesc pentru ascultare, Dziękuję za słuchanie, דאַנקען פֿאַר צוגעהערט, Danke fürs Zuhören, Ďakujem za vypočutie.

געגוע – בית ילדותם של סבא וסבתא

סבא משה נקרא על שם סבא שלו, שמות ההורים: פנינה ועזרא. שמות האחים: יעל, יואב, מוטי (ז"ל) ושולה. אבא של סבא היה מנהל חברת שיט וסנדלר ואימא של סבא עבדה במטבח של הקיבוץ וסרגה סוודרים לילדים. סבא משה גדל בקיבוץ עין גב שליד הכנרת. בבית של ההורים היו שני חדרים, מטבח קטן ושרותים. הילדים התקלחו, שיחקו וישנו בבית הילדים. את הבגדים כיבסו במכבסה של הקיבוץ. בקיבוץ לא היה בית כנסת. את הארוחות אכלו בחדר האוכל. מקומות מפגש היו בחדר האוכל, בכנרת ובבית הספר.

אבא של סבא לבש לרוב מכנסי חאקי ארוכים וחולצה קצרה. כשהוא נהיה מנהל חברת השיט של עין גב, הוא לבש מדים של חברת שיט עם כובע מצחייה. אימא של סבא לבשה חצאית וחולצה ועל זה סינור עבודה ומגבת על הצוואר כדי לנגב את הזיעה. הילדים לבשו לקיץ בגדים קצרים. היה לילדים סט אחד לבוקר (חולצה ומכנסיים) וסט אחר לערב (חולצה ומכנסיים). ביום שישי נהגו להחליף לבגדים נקיים. בגרביים היו חורים.

ביום שישי ובחגים אכלו בבית הילדים עוף ובשר בקר. חברי הקיבוץ אכלו בחדר האוכל. האוכל לא היה טעים, סבא זוכר שקיבלו חצי ביצה קשה בשבוע. כשהילדים היו רעבים, הם הלכו לעץ הדומים (שזיף) ואכלו דומים. למזלם העץ נותן פרי פעמיים בשנה באביב ובסתיו.

בקיבוץ לא קנו דבר, לא היה כסף ולא היה איפה לקנות.

מאלבום התמונות

מתכון משפחתי

אימא של סבא היתה אופה להם עוגיות במאפיה של הקיבוץ. היא הייתה מכינה בצק ושמה בתנור החם של המאפיה והיו יוצאות עוגיות בצק פריכות שכולם אהבו לאכול.

מתכון לעוגיות פריכות שחור לבן

200 גרם חמאה או מרגרינה

1 כוס סוכר

3 כוסות קמח + 1 שקית אבקת אפיה

1 ביצה

1 כף מים

3/4 כפית תמצית וניל אמיתית

אפשר להוסיף מעט גרידת לימון – (זה מוסיף המון אם לא שוכחים)

ללוש בצק מכל החומרים, לחלק את הבצק לשני חלקים. חלק אחד שומרים בצד.

לחלק השני מוסיפים ½1 כפות אבקת קקאו (רצוי להעביר את הקקאו דרך מסננת למניעת גושים).

ללוש היטב את החלק עם הקקאו.

כל חלק מחלקים לשלושה חלקים. מרדדים חלק אחד לבן לעלה מאורך. מרדדים חלק אחד חום לעלה מאורך, מניחים את העלה החום על העלה הלבן ומגלגלים את שניהם ביחד כמו רולדה. מניחים על מגש מקומח ומטפלים בשאר החלקים אותו הדבר. את המגש עם שלוש הרולדות מכניסים למקפיא לשעתיים – שלוש שעות.

מוציאים מהמקפיא ופורסים את הרולדה לפרוסות בעובי ½1 ס"מ מניחים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה. מפזרים מעל מעט סוכר חום או לבן.

אופיםב – 170 – 180 מעלות למשך 10 – 15 דקות. כדאי לבדוק אחרי 10 דקות. מתקבל גוון זהוב.

גלגולו של חפץ

החפץ הרב דורי שלי הוא סרגל החישוב של סבא משה, אותו הוא קיבל בתחילת בית הספר המקצועי בשנת 1962, כשהתחיל כיתה ט'. סרגל החישוב יוצר ביפן. סרגלי חישוב היו קיימים משנת 1620 (בערך) ובתקופתו של סבא שלי עברו משימוש בסרגל חישוב לשימוש במחשבים.

סרגל החישוב בנוי מעץ במבוק. הוא באורך 30 ס"מ. הוא מצופה בחומר אמייל. על היקף הסרגל יש מספרים. הוא מורכב מחלקים נעים שבעזרתם עושים את החישובים. סבא שלי הדריך אותי איך מכפילים מספרים כמו למשל: 19X17 = 323.

הסרגל הזה שימש את סבא שלי בכל תקופת לימודיו בבית הספר המקצועי ואיתו הוא עשה חישובים מסובכים וגם זויות וחישב שורשים ואלגוריתמים. קשר בין החפץ לארוע היסטורי: בעזרת שימוש בסרגלי חישוב השתמשו כדי לבנות מטוסים, חללית וגם פצצת אטום.

אות לקראת סיום שירות שקיבל סבא

הזוית האישית

אביתר הנכד המתעד: סבא שלי הוא הסבא הכי חייכן, חברותי ושמח שאני מכיר. הוא תמיד בא עם מוטיבציה לארח אורחים וחברים. בישוליו מעולים ואני תמיד מתלהב לאכול את הפירה שהוא מכין, הוא סבא חכם שיודע הכל וכל שאלה שיש לי הוא יודע לענות עליה. בנוסף לכך הוא כנראה הטכנאי הכי טוב שיש ויודע לתקן כל דבר. (אף אחד במשפחה שלנו לא זז בלעדיו). סבא זוכר איך זה הרגיש להיות ילד והסיפורים שלו היו נפלאים. לפי הספר 'אבא-ארך-רגלים', הנעורים אינם נמדדים לפי מספר ימי ההולדת אלא לפי מידת חיוניתו של האדם וסבא משה הוא ההוכחה לכך. אני אוהב אותו המון והוא חלק גדול מהלב שלי.

סבא משה: אביתר ילד מקסים ונבון. הוא ילד נעים ונוח לבריות. בגן הוא היה ילד חביב שכולם אהבו לשחק איתו, וכשהכדור היה מתגלגל למגרש של הגדולים, ללא חשש נכנס למגרש להביא את הכדור. כשהיה בברצלונה קלט במהירות את השפות אנגלית וספרדית שנדרשו ממנו בגן. הוא ילד חברותי וסקרן. אביתר לא רעב כשיש אוכל, רק אחרי שגמרו לאכול, הוא נזכר שהוא רעב… אני חושב שבעתיד הוא יכול לעשות קורס טיס ולהיות טיס. לדעתי, תכנית הקשר הרב דורי, מאפשרת לנכדים להכיר ולדעת מה עשו הסבים בצעירותם, וללמוד על אורח החיים של שלהם בעבר. מי שמכיר את עברו, צפוי להעשיר את עתידו.