מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אפי ואני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יעל. שמותיהם של הוריי היו רוחמה ז"ל ואבנר ז"ל,  בילדותי גרתי בבית עם ארבע אחיות ואח אחד.

כשהייתי ילד הייתי בונה טיסנים ורדיו. בכל פעם כשאימא שלי הייתה מרגיזה אותי, הייתי עולה לישון לילה בעליית הגג ואימא שלי הייתה מתעצבנת ומחפשת אותי בכל הבית והייתה שואלת את השכנים איפה אני. למחרת בבוקר הייתי חוזר והיו שואלים אותי איפה אני והייתי עונה – "בגג..". בבית הספר לא אהבתי במיוחד ללמוד, הייתי תלמיד גרוע אבל חיבבתי ספרות. כשהייתי ילד אהבתי לאכול לחם שחור עם חמאה וחלווה עם כוס חלב, זה מאכל שאני אוהב ואוכל עד היום.

בילדותי בפנימייה בכל יום שישי היינו כל הילדים צריכים לשטוף את המדרגות. אחרי שהיינו מסיימים, המטפלת הייתה באה, מעבירה אצבע על כל הפינות במדרגות ובודקת אם המדרגות נקיות. אם המדרגות לא היו נקיות, היא הייתה שופכת דלי מים על כל המדרגות ואומרת לנו לנקות מחדש, כל פעם כשהיא בדקה את המדרגות היינו במתח שהיא תמצא בוץ או אבק.

כשהייתי ילד, כל יום ביום שבת הייתי הולך ברגל עם המשפחה שלי לראות כדורגל במגרש של ימק"א. החברים שהיו לי בילדותי היו יהודה, דני ויוסי. בבר המצווה הלכנו אני והמשפחה שלי לבית הכנסת ואחרי בית הכנסת כולם באו אלינו לבית. אימא שלי, רוחמה ז"ל, הכינה עוגות ועוגיות וככה חגגנו את בר המצווה שלי. את ימי ההולדת שלי לא חגגנו, מפני שזה היה פחות נפוץ בתקופה הזאת. בפורים, לסבתא שלי הייתה מסורת להכין לנו עוגיות בכל מיני צורות, למשל: דג ,תרנגול ועוד. בביתי בחגים היינו הולכים לבית הכנסת ואחרי בית הכנסת היינו הולכים כל המשפחה לבית של סבתא שלי, שם כולנו היינו אוכלים ארוחה חגיגית שסבתא שלי הייתה מכינה, לכל חג היא הייתה מכינה מאכלים בהתאם לו.

בצבא שירתי כחייל במלחמת ששת הימים. הייתי בחוף הים של העיר אל-עריש, שם היינו צריכים לשמור על בסיס של האו"ם. כל בוקר היינו משחקים כדורגל עם החיילים של האו"ם ואחר הצהרים היינו משחקים כדורגל עם כל הילדים באל-עריש, בסוף המשחק היינו נותנים להם לנצח. בגלל שהם ניצחו, היינו נותנים להם שוקולדים וסוכריות. אחרי שבוע עשינו טורניר של הילדים באל-עריש נגד החיילים של האו"ם והחיילים של האו"ם היו נותנים לילדים את הכובעים הכחולים שלהם בגלל שהם הפסידו.

את אישתי דוריס הכרתי בכנס של עובדים סוציאליים. כשאני ודוריס (אישתי) טסנו למרוקו, רצינו לראות איפה הבית שגרתי בו בילדותי, אז הלכנו לעיר העתיקה של פאס שנקראת 'מלאח'. לרחוב שגרתי בו בילדותי קראו "הרחוב הצר", מפני שהוא היה צר מאוד. הגענו לבית ודפקנו בדלת, האישה שגרה שם אירחה אותנו. רציתי לדעת איך הבית נראה ולא ידעתי, בגלל שכשגרתי שם הייתי בן פחות משנה. התקשרתי לאח שלי איציק והוא סיפר לי באמצעות הוידאו איפה היה כל דבר בבית. חמש דקות אחרי שיצאנו מהבית, האישה שגרה בבית שאלה אותי עם אני רוצה לקנות את הבית כי נולדתי שם. אמרתי לה שאני לא יכול לקנות את הבית כי יש לי בית בישראל, אבל זו הייתה חוויה מהנה, לראות את הבית שנולדתי בו.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: היה לי מעניין ומצחיק להקשיב וללמוד על סבא שלי והילדות שלו. אני מאחלת לסבא שימשיך להיות מצחיק והסבא שהכי כייף לטייל איתו!