מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי תמי לנגר. נולדתי בשנת 1946 בעיר תל אביב, בשדרות חן 10. אחותי רותי הייתה בת תשע כשנולדתי ותמיד לקחה אותי איתה לכל חברותיה, טיפלה בי ותפרה לי תחפושות לפורים. למדתי בבית ספר היסודי הכרמל שהיה ברחוב הנביאים ובית ספר תיכון עירוני א'. התגייסתי לצבא בשנת 1964 ושירתי בלשכה של דובר צה"ל שהיה בזמנו אריה שלו. בשנה השנייה לשירותי הצבאי התחלתי ללמוד בפקולטה למשפטים בתל אביב שנחשבה לשלוחה של אוניברסיטת ירושלים. תקופת הלימודים ארכה חמש שנים. בתום הלימודים עשיתי התמחות שנה אחת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ואת השנה השנייה במשרדה של טובה שטרסברג כהן, שהייתה אחר כך שופטת בבית המשפט העליון, ונשארתי לעבוד במשרד עוד שנתיים. נישאתי בשנת 1970 לבעלי רמי לנגר ז"ל שהיה פרופסור ברפואה ורופא ביחידת החילוץ 669. יש לי שתי בנות ובן, שרון הבכורה ירון האמצעי וענת הקטנה ושתי נכדות: האלי ומיקה מצד ירון.

אף פעם לא אהבתי ללכת לגן כי לא אהבתי את הגננת. היא תמיד אמרה לי וגם לאמי שלא יצא ממני כלום ואין טעם שבכלל ירשמו אותי לבית הספר, אלא שלבתי הספר אהבתי ללכת ואפילו סיימתי אותם בהצטיינות, לרבות את הפקולטה למשפטים. בהפסקות כולם לקחו ממני את הילקוט והעתיקו את שיעורי הבית וגם רמי, בעלי, שלמד איתי בתיכון באותה הכיתה נהג לעשות זאת. באחת הפעמים בהן לא הספיק להעתיק את השיעורים בספרות, הוא חתך את הדף מהמחברת ולרוע מזלי המורה, רמון, ביקשה ממני להקריא את התשובות. כשלא הצלחתי לאתר אותן אמרתי לה שכנראה שכחתי אותם בבית והיא ויתרה לי, כי ידעה מה קורה בהפסקות. כשלמדתי בבית הספר הכרמל מנהל בית הספר היה בן יוסף. הוא זכור לי, וכנראה לעוד רבים, כאיש ללא רגש וכולם שנאו אותו. כשהייתי בכיתה ב' המורה שלחה אותי אליו לקחת משהו אז הלכתי ודפקתי על דלת חדרו. הוא יצא מהחדר בכעס רב וצעק עלי שאסור לדפוק על דלת חדרו של המנהל ולכן נתן לי עונש לעמוד ליד דלת חדרו עד סוף יום הלימודים. עד היום אני רואה התכתבויות לא מחמיאות עליו בכל מיני אתרי אינטרנט מצד אנשים שלמדו בבית הספר שלו ולא שוכחים את התנהגותו.

אני עם חברתי רחל בתיכון

בהתחלת שירותי הצבאי הוצבתי בלשכת ראש אמ"ן שהיה אהרון יריב, מאוד שמחתי על התפקיד כי ידעתי טוב ערבית שלמדתי בתיכון וחשבתי שתהיה לי עבודה מעניינת, אלא שראש הלשכה החליטה שהתפקיד שלי יהיה לנקות את המקרר. כשסירבתי לה ואמרתי שלא באתי לצבא כדי לנקות מקררים, היא הגישה נגדי תלונה והעיפה אותי מהלשכה. למזלי קצין ניהול החליט שלא להעניש אותי כי מצאתי חן בעיניו והעביר אותי ללשכת דובר צה"ל שהיה אז אריה שלו. זאת הייתה עבודה מעניינת שכללה תקשורת עם אין ספור גורמים כמו כתבים צבאיים, נספחים צבאיים ונספחים זרים. בסוף שירותי בצבא אריה שלו רצה שאשאר בלשכתו בקבע אלא שאני רציתי להיות עורכת דין.

אני בצבא

בזמן לימודי כעורכת דין (שהיו לימודי ערב) עבדתי כמזכירה במשרדו של עורך דין טוקר. התמחיתי שנה אחת בבית המשפט המחוזי בתל אביב אצל השופט שינבוים ז"ל, אצלו נחשפתי לתיקים מעניינים. כשהוא היה יושב בהרכב, עבדתי עם השופט שילה ז"ל שעסק בדיני משפחה ועם השופט בייסקי שהפך אחר כך לשופט בבית המשפט העליון. השנה השנייה להתמחות הייתה בחיפה אצל טובה שטרסברג-כהן שהפכה אחר כך לשופטת בבית המשפט העליון. היא לימדה אותי איך לקרוא תיק ואיך לנתח אותו, בשבילי היא הייתה מורה מעוררת השראה.

בהמשך העבודה שלי כעורכת דין, עבדתי במגדל חברה לביטוח במשך 40 שנה, ושם ניהלתי את המחלקה לחבויות רכוש שכללה את התחומים שקשורים לאחריות מקצועית ואחריות מוצר, צד שלישי וכמובן שהתעסקתי גם בנזקי גוף (אחריות מעבידים וכן גם בתאונות דרכים). עסקתי בתיקים לא פשוטים לדוגמה: אסון גשר המכביה, שקרה בתאריך 14.7.97: בטקס פתיחה של המכביה ה-15 הגשר התמוטט מעל נחל הירקון, ארבעה ספורטאים נהרגו ו-69 נפצעו. סיבת האסון היא מחדל מצדו של המהנדס שתיכנן את הגשר. דוגמה נוספת היא אסון איצטדיון קרית אליעזר: במהלך משחק אליפות של מכבי חיפה בתאריך 26.5.2001 נמחצו ביציע אוהדים שניסו לחדור למגרש. כתוצאה מכך היו 43 פצועים ומהם שניים פצועים קשה. דוגמה נוספת היא אסון אולמי ורסאי שהתרחש בתאריך 24.5.2001  אז קרסה רחבת הריקודים בזמן שנערכה חתונה, 23 מאורחי החתונה נפלו אל מותם וכ-380 מהאורחים נפצעו. רחבת הריקודים הייתה בנויה בשיטת הפל-קל אותה המציא אלי רון. השיטה לא ענתה לתקן הישראלי לבנייה מבטון ופלדה ולא לתקנים מוכרים אחרים.

 אני בשנות עבודתי

רמי בעלי נולד גם הוא בשנת 1946 ועלה לארץ בשנת 1949 מהעיר אולם שבגרמניה, לאחר שהוריו ברחו בזמן המלחמה מקרקוב שבפולין. בצבא הוא שירת כקצין בתותחנים, נלחם במלחמת ששת הימים עם כוח הצנחנים שפרץ לירושלים. לאחר המלחמה נסע ללמוד רפואה בבולוניה שבאיטליה במשך שלוש שנים וסיים את לימודיו בבית ספר לרפואה בחיפה. נישאנו בשנת 1970 ועברנו לגור בעיר חיפה כדי שרמי יסיים את לימודי הרפואה. בשישי לאוקטובר בשנת 1973, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי בחודשי הריון מתקדמים וישבתי יחד עם אבי והשכנה בשדרה. לפתע בשעות הצהריים ראינו עשרות ג'יפים צבאיים נוסעים לכיוון הקרייה (המקום שבו היו לשכות צבאיות). אמרתי לבעלי רמי שמשהו קורה ולאחר חצי שעה הקפיצו אותו ואת גיסי למלחמה. רמי השתתף בקרבות בצפון, הפעם כרופא גדודי. לא ראיתי אותו כחצי שנה ונאלצתי ללדת לבד. את שני ילדינו האחרים רמי יילד, הוא היה רופא במחלקת נשים. כשבתי הקטנה ביותר הייתה בת חמישה חודשים רמי נסע לעשות תת התמחות בלונדון וכשחזר אחרי שנה ענת לא הכירה אותו ונבהלה בכל פעם שהיה ניגש אליה. רמי השתתף גם כרופא מוטס במבצע משה כשהעלו את יהודי אתיופיה לארץ ישראל. הם טסו ללא אורות מכיוון שפחדו שהמבצע יכשל.

אני ורמי בעלי מתחתנים

למדתי הרבה דברים בחיי, עברתי תקופות לא פשוטות אבל תמיד ידעתי את ערך הנתינה, האהבה והעזרה לאחר ואת החשיבות שלו.

הזוית האישית

סבתא תמי: תכנית הקשר הרב דורי נתנה לי הזדמנות לשתף את נכדתי בסיפורי העבר שלי והסיפורים המשפחתיים, אלו נושאים שאיננו מדברות עליהם ביום יום. זאת הייתה חוויה נהדרת שאפשרה לי להיזכר בעבר המשפחתי וגרמה לקשר חזק יותר ביני לבין מיקה. העבודה ביחד הייתה מהנה ומעניינת והייתי רוצה לאחל למיקה שתצליח בכל דרך שתבחר בה ושתמיד תזכור את ערך הנתינה והאהבה לאחר.

מיקה: תכנית הקשר הרב דורי גרמה לי להכיר את סבתא יותר מקרוב ולהכיר את סיפורי העבר שלה. זאת היתה חוויה מאוד מהנה ומשמעותית בשבילי שאני אזכור לתמיד. הקשר הרב דורי לימד אותי שבעבר חיו חיים מאוד שונים משאנחנו חיים היום. העבודה הייתה נהדרת ומעניינת והייתי רוצה לאחל לסבתא שתמשיך להיות כמו שהיא.