מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה, אני נקראת כך על שם סבתי. נולדתי וגרתי בתל אביב. גדלתי במרכז תל אביב קרוב לים. רוב הבתים היו נמוכים. גרתי בבית פרטי עם חצר, עצים ופרחים. בבית היו שלושה חדרים.

היו שני בתי ספר ברחוב. בישלנו במטבח על פתילה. התקלחנו במקלחת שבחצר מחוץ לבית. היינו מדליקים דוד מים ולוקחים את המים מה"טוש" ושופכים על עצמנו. כיבסנו בגיגית ותלינו על חבל. שיחקנו ברוב שעות היום. היינו משחקים בחצר עם חמש אבנים וגומי. השכונה הייתה עם הרבה ילדים קטנים וגרנו מול הים.

שמות הוריי – מזל ואליהו והאחים אתי בטו ודרור. אבי עבד במפעל ואמי הייתה עקרת בית. אמי הייתה ילידת הארץ, אישה חזקה עם ערכים והרבה חום בלב. אבי, אליהו, טוב לב, עוזר לכולם, שומר מסורת וחכם. אליהו יפה מראה, גבוה עם בלורית, הרכיב משקפיים ומזל הייתה אישה מלאה, גבוהה עם שעיר שחור, יפה ושערה היה מתולתל. מבחינת הלבוש, אליהו לבש מכנס ארוך עם חולצה מכופתרת ובשבתות וחגים לבש חליפה. מזל לבשה חלוק בבית ובשבתות וחגים לבשה בגדים יפים.

זכרונות ילדות ובית הספר

הארוחות כללו דגים או מרקים ובשבתות בבוקר אכלנו בורקס ובצהרים חמין עם בשר. החברים שלי גרו בקרבתי ושיחקנו במונופול, חמש אבנים, דוקים, גומי, חבל קפיצה, וקלאס. בשעות הפנאי הכנתי שעורי בית, קראתי ספרים, ביקרתי בספריה או נפגשתי עם חברות. למדתי בבית ספר יסודי גאולה, אחר כך בתיכון ירעוני ובבית ספר לאחיות שלוש שנים. מקצועות הלימוד בבית הספר היסודי היו חשבון, עברית, היסטוריה, דקדוק, גאוגרפיה, הנדסה, אנגלית, ספורט, תנ"ך, ציונות, ושעת חובה. בתיכון למדנו עברית, חשבון, הנדסה, תנ"ך, גאוגרפיה, אנגלית, היסטוריה ותלמוד. היחסים עם המורים היו יחסי כבוד. כשהמורה הייתה נכנסת כולם עומדים עד שהיא אומרת לשבת. העונשים היו לצאת מהכיתה, ללכת למנהלת, ולקבל נזיפה. התלבושת האחידה הייתה חולצה בצבע תכלת וחצאית בצבע כחול כהה.

במהלך השנה היינו יוצאים להרבה סיורים של יום אחד ופעם בשנה היינו יוצאים לטיול שנתי של יומיים שלושה. היינו הולכים גם למסיבות יום הולדת. זכורה לי במיוחד מורה ששמה היה חוה שהייתה ניצולת שואה, היא הייתה אישה עצובה אבל נתנה לילדים בכיתה הרבה אהבה ולכן הערצנו אותה.

היה לנו חדר אוכל בבית ספר. בכל יום בשעה 12:00 הינו אוכלים ארוחת צהרים טובה וחמה. המאכל האהוב עלי היה פלאפל. החטיפים שהיו הם שוקולד פרה, סוכריות טופי וופלים מצופים בשוקולד. הייתי בתנועת הצופים, נפגשנו שם פעמיים בשבוע למשך שעתיים כל מפגש ופעם בשנה יוצאים למחנה. המוזיקה ששמענו היא רוקנרול, ג'אז, שירים סלוניים, טנגו וסטפס. הזמר שהיה הכי מפורסם היה אלוויס פרלסי והוא שר רוקנרול. מאוד אהבתי להקשיב לשירה שלו ולרקוד לצלילי המוזיקה שלו. בנוסף היה את פיל אנקה, הוא שר שירים יותר רגועים. הקשבתי גם ללהקת אבבא – להקה שהשירים שלה התפרסמו בכול העולם. רקדנו במפגשים, בבתים ובמועדונים. נהנו לשמוע את השירים, היינו מקשיבים לרדיו ולפטיפון ולא הייתה טלוויזיה. היינו נפגשים בבתים ועורכים מסיבות רוקדים או מקשיבים למוזיקה.

אהבה ונישואין

הקשר בין בני הזוג נרקם והתפתח לאחר שבני הזוג נפגשו במסיבות. היחסים בין ההורים לילדים היו חמים עם הרבה אהבה, אבל לא הייתה חברות בין הורים לילדים כמו שהיום.

אני ובעלי הכרנו במסיבה, הוא פנה אלי, דיברנו, והיחסים התפתחו עד לחתונה. נולדו לנו שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה בדרך. היחסים שלנו עם הילדים ונכדים מלאים בחמימות, אהבה ופתיחות אין סופית. מדברים על הכול בנוחות. יחסיי עם הוריי היו יחסים עם חום ואהבה, אך לא דיברנו בחופשיות על כל נושא כמו שהיום.

שני הילדים שלי גרים בתל אביב והבת הקטנה גרה בנתניה. כיום עברנו לגור בנתניה, ליד הנכדים. הבת הקטנה (אפרת) עובדת ביהלומים, הבת הגדולה (שלי) עובדת בבית חולים והבן האמצעי (ערן) עובד בהסעות.

זיכרון מהילדות

כשהיינו ילדים אחי הקטן ממני היה מגיע הביתה לאחר ששיחק עם חברו. הוא היה כל כך מלוכלך ואימא הייתה אומרת לו: "אתה נראה כמו "נואר". לא הבנתי מאיפה המילה נואר. לימים קראתי ספר של הסופר מאיר שלו ובספר הוא הסביר מה הפירוש של המילה נואר. מאוד התרגשתי וכך הוא מסביר מה זה נואר: "זה ילד של צוענים שגרו בירושלים. הם היו גונבים בזמן שהיו צופים בו רוקד."

הזוית האישית

סבתא שמחה: נהניתי להשתתף בתכנית, זו תכנית מעשירה עם הרבה היבטים חיובים.

הנכדה המתעדת נויה: היה מעניין, למדתי הרבה על סבתא ושמחתי לתעד את סיפורה.