מאגר סיפורי מורשת

שמי רונה לי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, רינה רחמני, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתי נולדה בשנת 1961 (לאחר שהוקמה המדינה), היא נולדה למשפחה בת חמישה ילדים וסבתי הייתה השישית, משפחה גדולה. כל בני משפחתה גרו במושב.

לסבתי הייתה ילדות מקסימה, היא כל כך אהבה (ועדיין אוהבת) את הטבע, היא אהבה להזמין את החברים שלה לשחק איתה ביחד מחבואים ואהבה להתחבא בתוך שיחים ארוכים כדי שלא יראו אותה. יחד עם זאת, בילדותה של סבתי היו להם כל מיני משחקים בטבע עם מגדלים ובילדותה כמשחק חבריה היו קושרים חבלים לעצים גבוהים ומתנדנדים. לסבתי היו הרבה חברות אבל מהחברים, מי שהיא הרגישה שהכי קרוב אליה, הוא אח שלה, שלמה, שהוא צעיר מסבתי בשנתיים.

היו לסבתא ולאחיה הרבה חוויות משותפות בבית. סבתי זוכרת שכבר מגיל צעיר מאוד החלו סבתי ואחיה שלמה לעזור להוריהם במשק, במושב שלמה וסבתי עזרו להוריהם לגדל פרחים, עגבניות, מלפפונים, מלונים, וסבתי, שלמה (אחיה) והוריהם היו קמים ממש מוקדם כל בוקר. שלמה וסבתא היו עוזרים להורים כאמור, ולפעמים זה היה תוך כדי הלימודים: הם היו עובדים, ורק אחרי העבודה הלכו לבית ספר.

סבתא זוכרת את החוויה כמהנה מאוד, מפני שאימא של סבתא הייתה מכינה לה בימים של החופש ארוחת בוקר וכל המשפחה הייתה הולכת לאכול בשדה, עושים פיקניק תוך כדי עבודה, היה ממש כיף. גם הייתה פעם אחת שסבתי ואחיה שלמה עלו על הטרקטור כשהוא היה כבוי – טרקטור ענק, של אביה של סבתי. הם עלו עליו וסתם שיחקו ואיכשהו אחיה של סבתי שחרר כפתור בטרקטור, והטרקטור התחיל להידרדר כשסבתי ושלמה עליו, הם היו ממש קטנים ונבהלו. לאחר כמה שניות סבתי אמרה לאחיה: "בוא נקפוץ מהטרקטור", סבתי ושלמה קפצו מהטרקטור יותר רחוק מהגלגלים, אימא של סבתא ראתה הכל והתחילה לצעוק עד שמישהו בא ועצר את הטרקטור.

סבתי ואחיה היו קשורים מאוד לסבא וסבתא שלהם, הם כמעט כל החיים גרו עם סבתי ואחיה. כשסבתי חגגה יום הולדת 12 אז אימא של סבתי החליטה לפנק את סבתי בחדר חדש משלה, מפני שעד אותו זמן סבתי הייתה בחדר עם אחותה הגדולה, עד שאחותה התחתנה, ואז סבתא של סבתי אמרה לסבתי: "וואוו, איזה חדר יפה יש לך" סבתי שאלה את סבתא שלה: "סבתא, רוצה להיות איתי בחדר?" וסבתא הסכימה. סבתא רבתא הייתה עם סבתא שלה כמה שנים באותו חדר, קראו לסבתא רבתא עליזה. סבתי הייתה קשורה לעליזה מאוד, היא הייתה בשבילה הסבתא הכי טובה בעולם.

סבא של סבתי, שלמה, היה מאוד גבוה, היה שני מטרים וסבא של סבתי נפטר במלחמת יום הכיפורים. סבתי הייתה רק בת 12 ומפני שהם חיו במושב של דתיים, לא שמו את גופתו בתוך קבר וגופתו הייתה יומיים בביתם, סבתי זוכרת את זה כחוויה מאוד לא נעימה ואפילו מפחידה, לסבתי היה מאוד קשה עם זה שסבא נפטר, סבתי הייתה בסך הכל בת 12. לאחר שסבתי התחתנה, סבתא רבתא לפתע ביום בהיר אחד חלתה והיא אמרה: "תביאו את רינה, תביאו את רינה", מפני שסבתי הייתה רופאת משפחה באותו תקופה, וסבתי שמרה על אבא שלי כשהוא היה ממש קטן. סבתי אמרה לסבא שלי: "קח אותה לבית חולים, אני אבוא" כשסבתי הגיעה, היא הבינה כבר שסבתא שלה נפטרה. היה לסבתא רינה קשה מאוד עם זה.

סבתי גם זוכרת כילדה את מלחמת ששת הימים: את אבא של סבתי גייסו לצבא באותה תקופה מפני שהיו צריכים עזרה. אחרי שישה ימים ישראל ניצחה, הייתה שמחה מאוד מאוד מאוד גדולה, היו הרבה חיילים שבאו וכולם עשו מסיבה גדולה, סבתי ואחיה שלמה הכינו קנקן עם עוגיות. בבית הספר היסודי של סבתי, היו לסבתי הרבה חברות וסבתי הייתה מאוד מקובלת בכיתה, לסבתי הייתה חברת ילדות מאוד מאוד קרוב ששמה דבורה, סבתי ודבורה לא נפרדו עד כיתה ח'. לפני שנתיים עשו כל הילדים שהיו בכיתה ובבית הספר של סבתי פגישה, דבורה ראתה שם את סבתי, חיבקה אותה ומאוד התרגשה. מאז אותו מפגש, סבתא שלי ושלושת חברותיה הטובות עשו חבורה של ארבע בנות: סבתי, שולי (חברת ילדות של סבתי מהמושב), דבורה ויעל (עוד חברת ילדות שלה) ועכשיו הן חבורה של ארבע בנות והן נפגשות תדיר.

המסר שלמדתי מהסיפור הוא: לפעמים אתה תהיה מקובל, לפעמים לא, בחיים יש עליות וירידות, לפעמים אתה למעלה והכי מקובל, ולפעמים אתה למטה. לא משנה מה, תמיד אתה תעברו משהו קשה בחיים, אבל כל עוד עם תנסו להתמודד עם זה – אפשר להגיע למקומות רחוקים.

כיום סבתא שלי עורכת דין בנתניה ורופאת משפחה.

הזוית האישית

רונה לי הנכדה המתעדת: כל התהליך הזה נתן לי ללמוד יותר על הילדות של סבתא שלי ולהבין יותר, וגם זה גרם לסבתא שלי להרגיש אושר מפני שכשאני שואלת אותה ומתעניינת בחיים שלה זה יכול ממש לשמח אותה שככה מתעניינים בה, וסבתי נהנתה מאוד לספר את סיפורה.