מאגר סיפורי מורשת

שמי אפי דרורי, נולדתי בת בכורה לאמי עטרה (לבית לברטובסקי) ולאבי בנימין בורשטין. אמי נולדה בישראל להוריה, ברוניה וחיים, שעלו מוורשה, פולין. מלבד ברוניה שעלתה לישראל, כל בני משפחתה (הורים ושלושה אחים) נרצחו באושוויץ. חיים עלה לארץ עם אחיו יוסף והוריהם נרצחו בפולין.

אבי עלה לארץ בגיל 4 עם הוריו, אחותו הגדולה שושנה ואחיו ישראל. תעודת הזהות שקיבל בארץ לא הייתה מדויקת שכן נרשמה בה שנת לידה אבל לא תאריך יום הולדתו, וגם נרשם שבא מפולין אבל למעשה זוהי אוקראינה. הוא סיפר שעיירת מגוריו הייתה מרוחקת מספר שעות בנסיעה בעגלה עם סוסים מהעיר קייב, והוריו ידעו אוקראינית ורוסית אבל לא פולנית, ודיברו בעיקר יידיש.

ילדותי

גדלתי ברמת גן. גרנו בדירה ברחוב המתמיד. בבניין היו הרבה משפחות צעירות וכך היו לאחותי ולי הרבה שכנים ילדים בגילנו. שיחקנו הרבה ביחד. בתחילת כל חורף היו ההורים מעמידים את כל הילדים בחדר המדרגות ונותנים לכל אחד כף שמן דגים. ההורים האמינו שזה חיסון טוב מפני מחלות אבל הטעם היה כה מגעיל שהצליחו לתת לנו את השמן רק בחבורה.

סבתא בגיל 3

הליכה קצרה מהבניין הובילה אותנו לבית החרושת "עלית" שהיה אז ברמת גן. בכל פעם נהנינו לעבור ברחוב ולהריח את ריח השוקולד המתוק שהיה יוצא מהמפעל. ביקרנו הרבה במפעל במסגרת בית הספר היסודי כדי לראות את תהליך הייצור וגם כדי לקבל מטבעות שוקולד ביציאה. הליכה קצרה בכיוון מנוגד הובילה אותנו ל"גן הקופים". זה היה גן חיות קטן ממוקם במורד גבעה גבוהה. מלבד קופים, היו שם איילות עם נקודות לבנות על גופן, וציפורים.

בימי שישי אחר הצהרים היינו נוהגים לבקר אצל סבי וסבתי, הוריו של אבי. הם גרו קרוב אלינו ולידם הייתה גינה ציבורית נחמדה ובה עצים ושיחים וגם בריכת מים שעליה היה גשר קטן מעץ. הייתי עומדת על הגשר ומביטה בדגי הבריכה. סבתי הייתה אופה לנו עוגיות טעימות. בפסח נהגה להכין בעצמה אטריות דקות כשרות לפסח. בקיץ הייתי מתארחת כמה ימים בביתה של סבתי מצד אמי. אני זוכרת את החצר ליד דירתה. היו בה הרבה עציצים ומלבד פרחים ועשבי תיבול, היא גידלה יונים בשובך.

בתקופת בית הספר ולימודים בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי, "החשמונאים", היינו יוצאים הרבה מבית הספר במהלך היום. המחנכת הייתה לוקחת אותנו לשטחים הפתוחים בסביבה. כך למדנו גיאוגרפיה וטבע, ובדקנו את הצמחייה והחיות לפי עונות השנה. במהלך כיתה ה' עברנו לגור ברחוב ויצמן בגבעתיים. למדתי בבית הספר "שמעוני" ואף כי התגעגעתי תחילה לסביבה הקודמת, מהר רכשתי חברים חדשים והתרגלתי לסביבה החדשה. נהגתי לטייל בשטח הפתוח מול הבית עם כלב הספניאל שהיה לנו, נהניתי להשתתף בחוג אנגלית בית ספרי אחר הצהרים, החלפתי ספרים בספריה העירונית שהייתה קרובה לבית מגוריי, ובקיץ הלכתי הרבה לבריכת רמב"ם, הבריכה הידועה של גבעתיים. כשלמדתי בבית הספר התיכון "קלעי" הייתה לנו תלבושת אחידה אבל רוב התלמידים לא אהבו אותה כי צבע חצאיות הבנות ומכנסי הבנים היה אפור ולבנות הייתה חולצה מכופתרת לבנה עם פסים דקים תכלת וצווארון לבן עגול. המורים באותה תקופה היו מאוד קפדנים ובדקו ביסודיות שיעורי בית. המורה להיסטוריה אפילו הייתה בוחרת כל שיעור תלמיד אחר שייגש ללוח, יעמוד לידה וכך יענה בעל פה לשאלותיה על שיעורי הבית. אני זוכרת לטובה את המורה לספרות והמורה לתלמוד, כי לכל אחד מהם היה גם ידע במקצוע שלו וגם חוש הומור.

מקצוע ועיסוק

במהלך השנים למדתי תואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב והתמחיתי במדידה והערכה בחינוך. אהבתי את הלימודים ואת האוירה באוניברסיטה. כדי להכין עבודות ושיעורים הייתי הולכת לספריה, אוספת ערמות של ספרים בעזרת הספרניות ויושבת ולומדת. היה מאוד שקט בספרייה, שטיחים מקיר לקיר, והשולחנות היו גדולים.

את שנות עבודתי התחלתי כמורה במערכת החינוך ולאחר מכן כמרצה במכללות להכשרת מורים ובאוניברסיטה. בהמשך עסקתי בפיתוח מבחנים ושאלונים. עיקר עבודתי היה הערכת תוכניות ופרויקטים ועסקתי במחקרי הערכה. העבודה הייתה מעניינת וכללה גם כתיבת מאמרים ונסיעות לכנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל. בעיסוקי הרגשתי שהגשמתי את כל חלומותיי המקצועיים.

יציאה לגמלאות וחוויות היום

מאז שפרשתי מעבודתי אני בעיקר נהנית לבלות עם נכדיי, לפגוש אותם ולשוחח עימם ולצפות בתהליך הגדילה שלהם. סדר היום שלי כולל הליכה יומיומית ברגל, בעיקר לחוף הים שלא רחוק ממקום מגוריי. אני קוראת עיתונים, גולשת באינטרנט ומשחקת במשחקי מחשב. מאז שפרשתי יש לי זמן לבשל ולאפות, לא רק דברים שידעתי להכין בעבר, אלא גם להתנסות במתכונים חדשים שאני רואה בטלוויזיה או מוצאת באינטרנט. בנוסף, אני מטיילת בעולם, גם בערים גדולות כמו ניו יורק ולונדון, בהן אני מבקרת במוזיאונים ובאתרים תיירותיים, וגם באזורי נוף כמו פרובנס בצרפת. אף כי בתחילה היציאה לגמלאות נראית משעממת לעומת ימי הפעילות והעבודה, משפחתי ועיסוקי כיום מאוד נעימים לי.

הזוית האישית

שלי הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לבלות עם סבתא ואני שמחה סבתא שלי צעירה ובריאה, אני מאחלת לכולם סבתא כזו.