מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות ילדות של סבתא ציפי שומר – מבית זית

נולדתי בישראל וגדלתי במושב בית זית, מושב שנוסד רוב רובו על ידי עולי חדשים הורי ניצולי שואה שהיו צריכים להתמודד עם אובדן של משפחה שלמה, לעזוב את מקום הולדתם ולהגיע למדינה החדשה חסרי כול ללא ידיעת שפה, ללא מקצוע, ללא תמיכה משפחתית. היו צריכים לבנות הכל מחדש עם זיכרונות קשים מאוד וגעגועים.

על אף שנולדתי בישראל תמיד נחשבנו לילדי עולים וככאלה, המוצא לא היה חשוב. היה מאוד קשה להשתלב. בבית השפה המדוברת לא הייתה עברית, דיברנו יוגוסלבית, ואני כילדה התביישתי שהוריי לא ידעו לדבר עברית. בבית הספר האזורי שלמדתי היו גם ילדי קיבוצים, "צברים", שנחשבו לשווים יותר, ישראלים יותר, אני כילדה זוכרת היטב את הבושה שהוריי לא שייכים, תמיד קינאתי בילדי הקיבוץ .

היה גם צד חיובי ביישוב שרובו עולים, זה הקל על הקשיים. בנוסף, משפחתנו הייתה מאוד קטנה, כי רוב המשפחה נספתה בשואה. המושג סבא וסבתא, דודים ודודות היו זרים לנו. זה חסך מאוד גדול לילד קטן שלא מבין למה אין לו סבא וסבתא, למה אינו יכול לבקרם. תחושות הקנאה והאי שוויון השתנו עם השנים. בבגרותי עבדתי קשה מאוד להיות שווה אבל מעולם לא התכחשתי למוצאי והייתי מאוד גאה בו.

למזלי הטוב למדתי, בזכות הוריי, שלא ידעו עברית, לדבר ביוגוסלבית ובהונגרית.

הקשר הרב דורי

השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי מאי. יחד תיעדנו את הסיפורים, שפורסמו בספר הכתתי של ביה"ס תל"י , רמת מוריה.

 ספר הקשר הרב דורי

העשרה

בית זית: "בֵּית זַיִת הוא מושב בהרי יהודה, כ-7 ק"מ מערבית לירושלים, וכ-1 ק"מ דרומית למוצא. שייך למועצה אזורית מטה יהודה. מקור שמו בעץ הזית שבו נתברכה ארץ ישראל."

תשע"ד 2014