מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר נולדתי באלכסנדריה שבמצרים, למשפחה  בת 6 נפשות.

בשנת 1957, פרצה מלחמת קדש בין ישראל  למצרים. המלחמה הזו, הרגיזה את המצרים, ולכן חלק מיהודי מצרים גורשו.

אני הייתי במשפחה בת 6 נפשות, 4 ילדים, אבא ואמא. הבכור חיים, בן 14 שחלם כל הזמן לעלות לישראל. אני אסתר, בת 10, שמעתי את סיפורי אחי חיים וחלמתי יחד איתו לעלות לישראל. אחותי הקטנה סוזאן, בת 5, ואחי הקטן יעקב בן שנה.

משפחתי חיה בקהילה יהודית רחבה שהרבתה להפגש במועדון מכבי, ששייך לקהילה. הילדים למדו בבית ספר יהודי באכלסנדריה שבמצריים, על שפת הים.

בעקבות המלחמה משפחתי מחליטה לעלות לישראל, וחויבה לעזוב תוך 4 שבועות. היה קשה למכור את הרכוש של המשפחה לערבים שלא רצו לשלם כסף.

עלינו לאניית משא והנסיעה הייתה קשה כל הילדים הקיאו והריח לא היה נעים. הגענו לנפולי שבאיטליה ושהינו בבית מלון עד שהסוכנות היהודית תארגן את הנסיעה לישראל.

אחרי 3 חודשים הגענו לישראל והסיעו אותו  לעיר צפת. המשפחה לא הסכימה להתגורר שם וביקשה להתגורר ליד קרובי המשפחה בעיר בת ים. הדבר לא התאפשר ואז שובצנו ביישוב חדש, אשדוד ים.

אני זוכרת את חגי ישראל שגיבשו את הקהילה היהודית באלכסנדריה. יהודי מצרים חגגו את חגי ישראל במלואם, נהגנו להיפגש לתפילה בבית הכנסת המפואר בשם "אליהו הנביא", לתפילת החג ושמיעת מזמורים על ידי מקהלת הילדים המזמרים. הילדים התאספו בבית הכנסת ללמודי תורה, והשפה העברית. בתור ילדה התרגשתי, זוכרת את הבגדים החדשים והיפים שקנו לנו לחג.

נהגנו לאכול מאכלים מיוחדים לחג, ריבות ומאפים. ומרק מיוחד עם עלים ירוקים, מלוחיה.

לא ניתן להעביר את הגעגועים לדברים פשוטים שהיו עבורנו עולם ומלואו.

הזוית האישית

גלי: בעקבות סיפור העלייה הרגשתי שאני וסבתי התקרבנו. בנוסף, גיליתי שלא פשוט להגיע כמו היום וחקרתי לעומק את סיפור העלייה והחגים שמאוד עניין אותי. סבתא אסתר: נהנתי לספר לנכדתי גלי את סיפור העלייה שלי, ושמחתי לראות איך היא מתעניינת ומשווה את העלייה שלי לעליות של היום.