מאגר סיפורי מורשת

התלמידה אסתי עזריאל מספרת על סבתא שלה:

סבתא, ברוריה עזריאל, נולדה בשנת תש"י (1950) במרקש, מרוקו, להוריה, דוד ומזל ועקנין. משפחתה עלתה לארץ בשנת 1953, וכחבדניקים היו פניהם מועדות לכפר חב"ד. מכיוון שהכפר היה עדיין בחיתוליו, הם התגוררו בתחילה במעברה, ורק לאחר כשנה הוכשרו התנאים לקליטתם בכפר חב"ד. סבתא מספרת שהייתה לה ילדות טובה ומאושרת, ולמרות היותם משפחה ברוכת ילדים, אף פעם לא חשו מחסור.

לאחר נישואיה עברה סבתא לגור בקריית מלאכי, מקום מגורי הוריו של בעלה, הלא הוא סבי. הזוג הצעיר התגורר בשכונת נחלת הר חב"ד, שהוקמה ע"י רבי מנחם מענדל שניאורסון הרבי מלובאוויטש, שנים אחדות קודם לכן. בשנת תשכ"ט, עם היווסדה של השכונה "נחלת הר חב"ד" הוקם בית ספר לבנות, שמנה בהתחלה 5 תלמידות בלבד. כיתות הלימוד מוקמו בדירות שונות ברחבי השכונה, כתחליף זמני, כך קיוו, עד למעבר למבנה קבוע עבור בית הספר.

סבתא התקבלה לתפקיד מזכירת בית הספר בשנת תשל"ג (1973),. בתקופה זו בית הספר החל להתפתח, אך עדיין מנה מספר מצומצם מאוד של תלמידות. בכל כיתה למדו בנות בודדות בלבד. אבל היה כבר שטח מוגדר שבו שכן בית הספר, שכלל מספר קרוונים קטנים ורעועים, שבימי הקיץ החמים, היה לוהט ללמוד בהם. ובימי החורף הקרים שרר קור מקפיא במבנים האלו. הלימודים התנהלו במלוא הרצינות וההתמדה. צוות ההוראה היה קטן אך מקסים ומגובש ועבד מתוך אהבה רבה ותחושת שליחות אדירה, כדי להעצים את ביה"ס. המורות היו מסורות מאוד לתלמידות ונטעו בבנות אמונה רבה ואהבה גדולה לרבי. הייתה גם אחות ושמה נורית שהגיעה מדי יום לבית הספר מכפר אחים. היא הייתה אחראית על הזרקת חיסונים לתלמידות, על בדיקת ראשיהן ושמירה על היגיינה נאותה.

התלמידות גם הן היו טובות, תמימות ושמורות. הן התייחסו ברצינות ללימודים, וגילו עניין רב בכל שיעור או הרצאה. כך העשירו את עולם הידע שלהן גם בלימודים הכלליים וגם בתכנים יהודיים וחסידיים. הרכב התלמידות היה מגוון: היו בנות ממשפחות לא דתיות כלל, והיו תלמידות רבות שהיו עולות חדשות – בעיקר מרוסיה ומגרוזיה, שכן, מטרת הקמת השכונה הייתה סיוע בקליטת העולים  מרוסיה. היו כמובן תלמידות מבתים חבדיי"ם, והבנות של  הצוות החינוכי בבית הספר למדו בבית ספר זה.

מטרתו של הרבי הינה לקרב כל ילד וכל יהודי באשר הוא לתורה ולמצוות. ואכן, נעשו מאמצים רבים לשלב בבית הספר גם תלמידות שאינן מבתים שומרי מצוות. סבתא זוכרת, שהיא בעצמה הייתה הולכת לשכנע משפחות לרשום את בנותיהן לבית הספר החדש. היו הורים רבים שהתנגדו וחששו בגלל שמדובר בביה"ס חרדי. תפקידה של סבתא היה להרגיע ולשכנע אותם, ואל להם לחשוש מההשפעה הרעה של בית הספר על בנותיהן, אלא שהתלמידות וההורים ייצאו עוד נשכרים מהחינוך האיכותי. ואכן הורים רבים נתנו את הסכמתם ורשמו את בנותיהן לבית הספר. התלמידות נקשרו מאוד למקום, והתקשו להיפרד ממנו עם סיום לימודיהן.

סבתא מספרת, שעד היום כאשר תלמידות פוגשות אותה, הן מספרות, שבית הספר יצר בהן שינוי לטובה והעניק להן מסגרת יציבה וערכית. הן זוכרות אותו לטובה, מעריכות ושומרות פינה חמה בלב לחסידות חב"ד, ליהדות ולערכיה. יתירה מזו, היו משפחות רבות שבנותיהם שלמדו בבית הספר החדירו לבתיהם תכנים וערכים של יהדות וחסידות, וכך חיזקו את הוריהם מבחינה דתית וקירבו אותם לחסידות. גם התלמידות, כשבגרו, הקימו לבסוף בתים מסורתיים בהם שומרים שבת וכשרות ומצוות נוספות. סבתא ממחישה זאת על ידי דוגמה מקרובות המשפחה שלה: אחיו של בעלה שלח את בנותיו לבית ספר זה, בעוד שהוא עצמו היה רחוק משמירת התורה ומצוות. בהשפעת בנותיו שספגו בבית הספר רוח יהודית חסידית ערכית, הוא התחזק בשמירת התורה והמצוות, הפסיק לנסוע בשבת ומקפיד לחבוש כיפה ולהתפלל מדי יום, עד היום.

עם השנים בית הספר גדל והתרחב בקצב מהיר ביותר, בין היתר משום שהורים רבים שנרתעו תחילה, היו מרוצים עד מאוד, והמליצו עליו לעוד מכרים ואנשים אחרים כבית ספר מעולה, המקנה חינוך טוב ורמת למידה מצוינת. ואכן כל שנה נוספו עוד ועוד תלמידות לבית הספר, ושמו הטוב הלך והתפרסם אף אל מחוץ לגבולותיה של קריית מלאכי. כיום בית הספר שוכן בבניין גדול בו מספר אגפים, ומונה קרוב לארבע מאות תלמידות כ"י. ביניהן  תלמידות שמגיעות מהמושבים שבסביבה, מאשדוד, מאשקלון ומערים סמוכות אחרות.

הזוית האישית

תודה רבה לך סבתא ברוריה, נחשפתי לדברים שלא ידעתי. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.