מאגר סיפורי מורשת

שמי חווה לידיה הירשמן לבית משפחת אוזנה.

ההורים שלי נולדו במרקש, גם אני ואחותי תרצה נולדנו שם – עלינו לארץ בשנת 1956.

המשפחה עברה ממרוקו לצרפת שהיינו מחנה עולים בעיר מרסי משם באונייה לארץ. אין לי זיכרונות ממרוקו, כי בעת העלייה הייתי קטנה כבת שלוש. גרנו באור עקיבא, בבית קרקע בדירת חדר. השירותים היו רחוקים מהבית, לא היה לנו חשמל, היו מנורות למפא ופנסי לוקס מנפט. בחצר היו לנו שני עצי אקליפטוס גדולים ואבא שלי נטע עצים של תפוזים ולימונים מסביב לבית. במשך השנים נולדו לי עוד אחות ושלושה אחים בישראל.

סבתא בילדותה עם משפחתה

למדתי בבית ספר יסודי רוטשילד באור עקיבא ובתיכון תחכמוני בחדרה במגמת אופנה. חיינו חיים מסורתיים ודתיים. בימי שישי אימא הכינה בצק ללחם ולקחנו את המאפים למאפיה מקומית, כל משפחה סימנה את הלחם שלה, כשהלחם היה אפוי זיהינו על פי הסימן וחזרנו איתו הביתה.

היתה לי ילדות שמחה, לעיתים בשבתות כל ילדי השכונה היו הולכים יחד לנחל תנינים. בין המשפחות בשכונה היו דלתות פתוחות והחברים היו מתארחים אצלנו ואנו אצלם ללא הזמנה מיוחדת.

זיכרון חורפי

חוויה שאני זוכרת בשנת 1956, החורף המושלג שלי.

אני זוכרת בגיל ארבע שסבתי, אמי ואחותי התינוקת תירצה – נסענו באוטובוס והגענו למקום מושלג, לימים היה זה בית חולים זיו בצפת. הלכנו לבקר שם את דודתי מרגו שילדה שם את בנה אשר. אני זוכרת שהחורפים היו קשים, נקוו שלוליות בשביל גישה מכורכר שהוביל לפתח הבית, לעיתים הגג מעץ דחוס היה עף ואבא שלי ניסים היה עולה לגג מתקן.

הזוית האישית

תום: היה לי מאוד כיף לשבת ולהקשיב לסיפורים של סבתא. ונהניתי לעבוד איתה ועם סבא. הסיפורים שלה היו ממש מעניינים. לסיכום, למדתי וגילית דברים חדשים על המשפחה שלי ואני מצפה לשמוע עוד סיפורים כאלו.

סבתא חווה: נהנתי מאוד להשתתף בתוכנית ולהגיע לבית הספר של נכדי תום.