מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי דגן. סבתא של אבישי, נולדתי בירושלים ב1953.

למדתי בירושלים בבית ספר יסודי  "הכרמלי "במושבה הגרמנית בירושלים. בית הספר היה ממוקם קרוב מאד לגבול הירדני עד  1967.

נהגנו לשחק בילדותינו משחקים כמו מחניים ,קפיצה בחבל וזה בנוסף למשחקים שהצגנו בכיתה.

אחד הזיכרונות שחקוק בזיכרוני, הוא תחילתה של מלחמת ששת הימים. היינו בבית הספר, אני  הייתי  אז בכיתה ו',  ובשעה 11.00 בבוקר ,יום שני בשבוע, התחילה המלחמה. בית הספר היה ממש בתפר של המושבה הגרמנית וגיא בין הינום,  קרוב מאוד לגבול הירדני. המורים אספו אותנו, והורידו אותנו  למרתף של בית הספר, כי לא היה לנו אז ממ"ד ולא מקלט. אנחנו היינו תלמידי השכבות הגבוהות, והיינו צריכים להעסיק את התלמידים הצעירים יותר בפעילויות שונות. בגלל המתיחות שהייתה את כיתות א' ו-ב' שלחו אותנו הביתה כבר בשעה 10.00 בבוקר. העברנו את ארבע השעות הבאות במרתף של בית הספר לקול הפגזים ששמענו מהעיר העתיקה, עד שבאו האחים הגדולים שלנו, לאסוף אותנו הביתה בצל הפגזים שנשמעו ברקע. זה אחד הזיכרונות שמלווים אותי עד היום.

לאחר נישואי עם אלי, עברנו לגור ברחובות שם אנחנו גרים עד היום. אני למדתי לתואר ראשון כימיה ביולוגיה ופיזיקה, בבית ברל, ולתואר שני בנושא "חינוך סביבתי" בסמינר הקיבוצים. .עסקתי בהוראה עד שפרשתי לגמלאות .אלי סבא של אבישי עבד בתעשייה האווירית בחברת התעופה אל על וישראייר עד לפרישתו לגמלאות .

גלגולו של חפץ

החפץ שהצגתי היה מכתש ועלי, שבו היינו כותשים תבלינים .חפץ זה הגיע עם סבתא של סבתא שלי מאלג'יריה ועבר לאמא של סבתא שלי, ואחר כך לסבתא שלי. כלי זה שימש להכנת תבלינים.

באחד המפגשים בבית הספר  לריסה, המורה הציגה לנו מצגת עם מספר חפצים מן העבר. אחד החפצים היה אצבעון  – פריט ששימש בעבר את החייטים. אבא של סבא שלי היה חייט וסבא שלי סיפר  שאבא שלו השתמש באצבעון. התרגשתי מאוד.

הזווית האישית

סבתא אתי והנכד אבישי: איחלנו אחד לשני שמחת חיים, אושר ,בריאות ,הצלחה, לב זהב, והרבה אושר.